לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת בלק

במדבר כב,ה: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: אברבנאל: "למה לא התאמץ בלק ברכב ובפרשים להילחם בישראל כמלך גיבור חיל, כאשר עשה סיחון ועוג, והלך לבקש קוסם קסמים לקללם? ... אמרו מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא, רוצה לומר, שלא היה לו מפני זה יכולת לעשות מלחמה". בלק הכיר במציאות, בתור מלך זמני חיצוני, וגם ראה מה נעשה למלכי האמורי. חכם עדיף מגיבור.

כב,יג: כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם: אברבנאל: "למה זה שינו שרי בלק הדברים ואמרו אל בלק: מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ? ... לא היו מאמינים בנבואתו, והיו חושבים שלא היה לבלעם כי אם ידיעת הקסם". השקפת עולמו של אדם משפיעה על הבנת המציאות שהוא חווה.

כב,כב: וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא: אברבנאל: אם ה' הרשה את בלעם ללכת ואמר לו אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם (כ) ... (מדוע חרה אפו) והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו? ... בהיותו בוחר וחפץ בהליכתו בדעתו, שהיא לא תצלח". אדם חייב לעשות דברים שהוא מאמין בהם, והוא הלך כדי לעשות דברים שידע שלא יצליחו, כי ה' הבטיחו לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא (יב).

כב,כג: וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ: אברבנאל: "איך יתכן שהאתון תראה בעיניה את מלאך ה' הרוחני, כי הנה בלעם איש נביא לא ראה אותו? ... בדרך פלא מנע ה' מבלעם ראיית המלאך ההוא ... ולכך אמר וַיְגַל יְהוָה, אֶת-עֵינֵי בִלְעָם (לא), שעד עתה היו סתומים ואין רואה ... ובלעם יתן אל לבו שפיו ולשונו ביד ה', למנעו מהקללה ולחייבו לברך כחפצו, כאשר עשה לאתון הזאת הבלתי מדברת". ה' מלמד את בלעם דרך האתון מה רצון ה'.

כה,ד: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: אברבנאל: "היתכן שכל ראשי העם חטאו בזה, והנה התורה לא פרסמה אלא זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני? ואם כולם חטאו, איך משה לא קיים דבר ה', אבל אמר אל שופטי ישראל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר (ה)? ... ה', בראותו הפשע הגדול הזה שנעשה בישראל בפרהסיא, וששרי העם ושוטריו לא היו מוחים בדבר ולא מוכיחים ומענישים את החטאים בנפשותם, אמר למשה ... כאילו בדרך עצה ... אם תרצה להציל את ישראל מן הכליה המוחלטת, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש ... בפרסום, כמו שהם חטאו בפרסום ... וכאשר הבין משה כוונת ה', לא היה לו להרוג את ראשי העם ... אמר אל הראשים ההם הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו ממשפחתו ויתר משרתיו". משה הבין את רוח הדברים ומנע הרג רב יותר. אברבנאל מבין שאכן "עשו כל הראשים משפט באנשיהם, חוץ מאחד שלא עשה משפט באנשיו, אבל הוא בעצמו בא ויקרב מדינית אחת לפני אחיו ולפני משה ולפני כל העדה ... והיה מתיר לכל אנשי שבטו לעשות כן". זמרי התיר לשבטו לחטוא במקום להרוג החוטאים, ובזה נחרץ דינו על ידי פינחס, שקם "מתוך העדה", כעין שליח העדה.

שבת שלום, שבת של אומץ והכרת המציאות, אמונה בנבואה בשם ה', אמונה בצדקת הדרך בדרך ה', אמונה בה' וביכולותיו, הבנת רוח מצוות ה', אורן.