" את נס" לע"נ אבי מורי אברהם מש בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 3/12/2021
בסד
ד"ת לשבת מקץ ר"ח טבת חנוכה לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
את-נס
-------------------------------------------------------
פרשת מקץ חנוכה מתחברת השנה עם ר"ח טבת ,מה שמזכה אותנו בהוצאת שלשה ספרי תורה בשבת , בפרשה ישנם קמו פסוקים ,אם נעיין בתהילים קמו נראה את הפ"ס " עֹשֶׂה מִשְׁפָּט, לָעֲשׁוּקִים--נֹתֵן לֶחֶם, לָרְעֵבִים; ה" , מַתִּיר אֲסוּרִים.
ה" פֹּקֵחַ עִוְרִים—ה" זֹקֵף כְּפוּפִים; ה" , אֹהֵב צַדִּיקִים.
ה" שֹׁמֵר אֶת-גֵּרִים--יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת." , פסוקים אלו מתחברים עך נושא פרשת מקץ והוא כידוע חלמות פרעה שהובילו להצלת יוסף מבית האסורים , עוד נחזור לעניין החלומות אך הבה נראה את ישועת יוסף כמוזכר בכתוב," עתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים
יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע
ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו
והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך
אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך
ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים
ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים"
פרעה שלא האמין בקב"ה במהלך מכות מצרים מודה לו על כך שעזר ליוסף בפתרון החלום כפ"ס," ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך כפירוש רבנו בחיי" אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת: את כל החכמה הזאת אתה אמרת ירא פרעה איש נבון וחכם:
אין נבון וחכם כמוך: מאשר נתישב בליבם הפתרון והיה בכל דבריו אלה נותן עצת חכמה היה הדבר בעיניהם כאלו בא הכל כבר, וע"כ אמר אחרי הודיע בלשון עבר:" פרעה נתן ליוסף לא פחות ולא יותר את טבעת המלך שלו עצמו " ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו " כפירוש רשי" ויסר פרעה את טבעתו" - נתינת טבעת המלך היא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדולה
"בגדי שש" - דבר חשיבות הוא במצרים
"רביד" - ענק ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד וכן (משלי ז) רבדתי ערשי רצפתי ערשי מרצפות בלשון משנה מוקף רובדין של אבן על הרובד שבעזרה והיא רצפה" , מזמור תהילים הנ"ל מתחבר עם הצלת יוסף ,המלים מפרש את הפ"ס עֹשֶׂה מִשְׁפָּט, לָעֲשׁוּקִים--נֹתֵן לֶחֶם, לָרְעֵבִים; ה" , מַתִּיר אֲסוּרִים. " עושה" וכו' "ה' מתיר אסורים", ר"ל כי מלך בשר ודם אם יתיר את האסור ממאסרו, כבר עשה עמו בזה די צדקה וחסד ולא יפנה אליו עוד לתת לו יתר צרכיו, אבל ה' הוא מתיר אסורים, ואז ישגיח על צרכיהם בין "לעשות משפט לעשוקים", ולענוש את אלה שאסרו אותם בחנם, וגם נותן לחם לרעבים, אלה שיצאו מבית האסורים לבל ימותו אח"כ ברעב: " פרעה שהתיר את יוסף מבית האסורים גמל עמו טובה גדולה כמובן, אך בזה נגמר העניין ,מה שמחזק את מעשי יוסף בעת שאחיו היו במצרים באומרו," בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה "רשי מפרש, "חי פרעה" - אם יחיה פרעה כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה" אימרה זו לא העלתה חיבה רבה לפרעה ,בניגוד גמור לקב"ה שיוסף המשיך להאמין בו גם בשעותיו הקשות .הפ"ס ה" פֹּקֵחַ עִוְרִים—ה" זֹקֵף כְּפוּפִים; ה" , אֹהֵב צַדִּיקִים" מזכיר לנו את חסדו הגדול של הקב"ה עם יוסף שהעללהו מבירא עמיקתא לאיגרא רמה כפירוש המלבים" ה' פוקח עורים" וכו' "ה' אוהב צדיקים" ר"ל ומצד שהוא אוהב צדיקים ישגיח עליהם בהשגחה יתירה על צד הפלא אם לפקח עיניהם, שזה כולל בין עיני השכל בין עינים הגשמיים ממש ע"פ הנס, ואם לזקוף כפיפותם שהם כפופים או מצד הענוה או מצד העוני, שילכו רומה בהתעצמות כח הגויה ויתרון הכשר חכמה:"
יוסף במידה מסויימת היה גר יתום , את אימו רחל הוא איבד בלידתו , אביו יעקב רחוק ממנו ללא כל קשר ביניהם ולו הדל ביותר.הוא היה כאמור זר ,עברי בארץ זרה שתושביה שטופי זימה .. . אך הקב"ה יכול הכל ! כפ"ס ה" שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת. " כפירוש המלבים" ה' שומר את גרים" עוד ישגיח על החלשים בהשגחה, שהם הגר והיתום והאלמנה לשמור את הגרים ולהרים את היתום והאלמנה ולעות דרך רשעים שרוצים להרע לחלשים האלה"
אך החסד הגדול ביותר שפרעה גמל עם יוסף היה " ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים "רבנו בחי מסביר" דרז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפר על שם שפיטם פרים ועגלים לעבודה זרה, וזה לשון פוטיפר מפטם פר, והוא נקרא פוטיפר ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכר: ודעתי לומר כי פוטיפרע היה שר משרי פרעה וכאשר נסתרס ושנו את שמו פוטיפרע נתבייש בדבר ונעשה כומר בבית עבודה זרה וזה שכתוב בו "כהן און" האלוה שלו הוא און, וכן מצינו ביתרו שכתוב כהן מדין ופירושו כומר לפי שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב, ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו והוא שאמר לאביו (בראשית מח, ט): "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה" הראה לו הכתב הזה, ומה שכתוב בת פוטיפרע מפני שגדלה בביתו שכן דרז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:,: דרז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפר על שם שפיטם פרים ועגלים לעבודה זרה, וזה לשון פוטיפר מפטם פר, והוא נקרא פוטיפר ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכר: ודעתי לומר כי פוטיפרע היה שר משרי פרעה וכאשר נסתרס ושנו את שמו פוטיפרע נתבייש בדבר ונעשה כומר בבית עבודה זרה וזה שכתוב בו "כהן און" האלוה שלו הוא און, וכן מצינו ביתרו שכתוב כהן מדין ופירושו כומר לפי שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב, ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו והוא שאמר לאביו (בראשית מח, ט): "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה" הראה לו הכתב הזה, ומה שכתוב בת פוטיפרע מפני שגדלה בביתו שכן דרז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:"
חלום השיבולים כמוזכר במקרא," וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי"הרמבן מסביר," צנומות דקות" - צונמא בלשון ארמי סלע הרי הן כעץ בלא לחלוח וקשות כסלע ותרגומו נצן לקיין נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע לשון רש"י והשבלים בעת שנתרוקנו מן הזרע אין בהן נץ וכן פרעה לא ראה אותן בעת הנצן כי מלאות וטובות ודקות ושדופות קדים ראה אותן וכן צנומות שיהיה כמו סלועות מלשון צונמא אינו נכון והשבלים הדקות אינם קשות כסלע אבל פירוש צנומות פרודות לחתיכות הרבה והוא לשון רבותינו (ברכות לט) פת הצנומה בקערה מברכין עליה המוציא פת החתוכה והוא הפת שאדם עושה ממנו חתיכות ונותן המרק עליו בקערה ואוכלו חתיכה חתיכה בלא בציעה אחרת והוא לשון התרגום גם כן שאמר נצן לשון חתוך וחסרון ממה שאמרו הם ז"ל (ב"ב נד) מליא במליא נצא בנצא לא הויא חזקה שקל מוליא ושדא בנצא הויא חזקה המקום שהוא גבוה שלם העפר נקרא מליא ושהוא חסר העפר ובו חסרון נקרא נצא אף כאן הפך מלאות צנומות ונצן הפך מליאן והענין כי לא היו השבלים מלאות הגרגרים אבל היה בהם מקומות חסרים אין בהם גרגרים ומקום אחר גבוה שבו הגרגרים שלקו והם רקות ולכך אמר יוסף במקום צנומות רקות כי היו בהן מקומות רקים אין בהם גרגרים כלל" במדרש מוסבר" רבותינו אמרו לנו שהברואים כולם משוררים בהוויתם (או שהכוחות הרוחניים הממונים עליהם משוררים כן) כמבואר במזמור "הללו את ה' מן השמים", והשיבולת משוררת "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'". והסביר רבנו המבי"ט זצ"ל, לפי שהזורע חיטה מאבד כביכול גרעיניה, ככתוב "הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע" (תהלים קכו). מייחל גרעין החיטה השקוע במעמקי האדמה להגיח כשיבולת עטורת גרעינים רבים.
משלו חכמים משל: התבן המוץ והקש היו רבים זה עם זה, האחד אומר בשבילי נזרע השדה, ואילו חברו אומר בשבילי נזרע השדה. אמרו להם החיטים: המתינו עד שעת הגורן, ואנו יודעים בשביל מי נזרע השדה. כשנכנסו לגורן, בא האיכר לזרותה. נישא לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו לארץ, נטל את הקש לשריפה, נטל את החיטים ועשה אותן כרי. היו הבריות עוברות וכל מי שראה את הכרי נישקו, ככתוב "נשקו בר" (תהלים ב).
כך אומות העולם, אלו אומרות בשבילנו נברא העולם ואלו אומרים בשבילנו נברא. אמר להן הקב"ה: המתינו עד שיבוא יום הדין ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם.
עוד נאמר (מדרש שיר השירים מדרש רבה, ז) – כשם שהאיכר יודע איזו כמות חיטים הוציא לזריעה ויודע כמה יבול עלה, כך ירדו ישראל למצרים במניין שבעים נפש, ועלו משם שש מאות אלף. כשם שאין מודדים את הסולת לבדה, אלא את החיטים בכללותן עם הסובין והמורסן, כך נכללים כל היהודים יחדיו – "מחוטב עציך עד שואב מימך" (דברים כט). וכשם שאפשר לעולם בלא פירות אחרים ואי אפשר לעולם בלא חיטים, כך אי אפשר לעולם להתקיים בלא ישראל אפילו שעה אחת, שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה.
ולבסוף, החיטים סמל למזון הן, והמזון סגולה הוא לשלום בכללותו, כנאמר "בזמן שהפירות מועטין, מריבה בעולם – אדם נכנס לכרמו של חברו והוא אומר לו: מה אתה עושה בתוך כרמי? ורבים זה עם זה. אולם בזמן שהפירות מרובים בעולם, עין טובה בעולם ושלום בעולם. ובפרט, תלוי שלום הבית במזונותיו של האדם, כנאמר: "כאשר אוזלים המזונות מהכד, מנקשת התיגרה ובאה לבית", על כן אמרו חז"ל שהרואה חיטים בחלום, ראה שלום, ככתוב: "השם גבולך שלום – חלב חיטים ישביעך".
רביד הזהב שנתן פרעה ליוסף בהיפוך אותית נקרא " דביר" שהוא כינוי לבית המקדש , בו הודלקה מנורת הזהב , טבעת פרעה היא להבדיל כטבעת שהחתן עונד על טבעת כלתו שהיא סמל לברית עולם
כברית בין ישראל לקב"ה , ישראל מסרו את נפשם על מצוות ה" כמוהם המכבים כיוסף הצדיק, השיבולת הוא הלחם בגמר תצורתו משול לאישה כפ"ס" ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" הכלי יקר מסביר," כי אם הלחם אשר הוא אוכל". פירש רש"י היא אשתו, כמ"ש ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, וקרא לאשתו בכנוי לחם כי כמו שהלחם משביע לכל חי יותר מן כל דבר הזן, כך בעילות של היתר משביעים אותו אבר, לאפוקי בעילות של איסור אינן משביעים, כמרז"ל (סוכה נב:) אבר קטן משביעו רעב וארז"ל (סנהדרין עה.) שניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה, כי אין יצרו תוקפו כי אם בדבר איסור, ולכך אמרו רז"ל (סוטה ד:) כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא שנאמר (משלי ו.כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, וענשו מדה כנגד מדה לפי שעזב את אשתו שנקרא לחם ודבק בזונה שאינה לחמו על כן יחסר לחמו.
ויש אומרים, לחם זה הוא לחם ממש, כי תועבה למצרים לאכול לחם את העברים, ולפי זה נוכל לפרש מה שנאמר ולא ידע אתו מאומה שקאי על יוסף כי אע"פ שעזב כל אשר לו ביד יוסף והיה יוסף יכול לאכול מכל מיני מעדנים ומי ימחה בו שהרי הכל היה בידו, מ"מ לא ידע יוסף אתו מאומה שלא נהנה מכל פת בג אדוניו כ"א הלחם אשר הוא אוכל, פת במלח לבד אכל כדרכה של תורה, ואע"פ כן ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה כבראשונה וזיו אפוהי לא אשתני, כמו שקרה לדניאל וחביריו, ובזה מתורץ מה שמקשים וכי עכשיו נעשה יפה תואר ומראה והלא כבר היה לעולמים כן, אלא שלרבותא נקט כאן שלא נשתנה מחמת שלא רצה להתגאל בפת בג אדוניו." המילה אסנת בהיפוך אותיות נקראת" את- נס" מה שמתחבר עם נס החנוכה בו המעטים נצחו את הרבים , בדיוק כשיוסף ניצח את טומאת מצרים ,ולא נצתתן שתיכבה בליבו אש התורה הוא זה שזכה באותו נס הלו היא אסנת שנשאה את אותו קמע אותו ראה יוסף ונישא לה .
נרות החנוכה המתחברות עם נרות השבת אותם מדליקה אשת הבית וחלות השבת עליהם מברכים שלש ברכות , על נטלת ידים, המוציא וברכת המזון ,מסמלים את אמונת ישראל בקב"ה גם בעת חושך ויגון, בדיוק אז באים כנרות החנוכה המאירים את אפלית החורף , אור הנרות כאור התורה המדריכה את אדם אל ביתו , כצפיה אל אור הגאולה הפרטית והציבורית בקרוב .
זיכני הקב"ה בחסדו וטובו הגדול ודבר תורה זה הוא ה 300 במספר , מה שמחבר אותו עם דה"ת להפטרת השבת שהוא ה"אש" במספר או 301 , אותה אש התורה הדולקת בליבי מאז שאני זוכר את עצמי , אותה אש שהתחילה לפעם לפני כמעט 17 שנה, אנצל במה זו להודות לכל מי שסייע בידי להוציא את כל דה"ת הללו לאור הן בעלו" קול מהיכל" והן מחוצה לו , וכמובן בראש אני מודה לקב"ה ! על הדלקת אש התורה שתבער עד 120 שנה כאש נרות החנוכה והשבת המתזגים יחד . חנוכה שמח וחודש טוב
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
