לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת מקץ

בראשית מא,לג: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: אברבנאל: "הוא בעצה הזאת נדרש ללא שאלו (מה ראה יוסף לייעץ לפרעה בלי שנתבקש לכך)? ... מכוח רוח הקודש שבו אמר יוסף כל זה, כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש נבואתו, ויתאמץ לומר מה שראה והמתחייב ממנו ... שבזה היה מאַמֶת עניין הפתרון". נבואה היא מעל לנימוסים.

מא,לח: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: אברבנאל: "מה טעם ומה צורך שיהיה רוח אלוהים בו, והם לא צריכים אלא לאיש נבון וחכם? ... כאשר עבדיו הודו שהיה בו רוח אלוהים, מיד הוציא מדבריהם התולדה ואמר כנגד יוסף 'אחרי הודיע אלוהים אותך' ... שאין הנבואה שורה אלא על חכם בשכליות ועל נבון במעלת המידות". נבואה וחכמה יחד הם מדד לרוח אלוהים שבאדם.

מב,ג: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם: אברבנאל: "מדוע הלכו כולם יחד, כי הנה מה שיעשו כל העשרה בקניית הבר יעשו שניים מהם? ... נראה לי שמעת שמכרו את יוסף הסיעו עצמם מן האחווה ולא היו נסמכים כולם על שולחם אביהם כראשונה ... שהיה לכל אחד בית בפני עצמו והיה מתפרנס משלו, ולכן הלכו כולם להביא כל אחד שבר לביתו ... וזהו שנאמר 'לשבור בתוך הבאים'". מעניין שכל אחד הלך מעצמו ולעצמו, ולא רק בגלל ציווי יעקב רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם (ב).

מג,כט: וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי: אברבנאל: "מה טעם בברכה הזאת, והוא בן 31 שנה והיו לו עשרה בנים ... ולמה קראו 'אחיכם הקטון'? ... תמה עליהם (יוסף על האחים) על מה שקראוהו ילד קטן (וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם; מב,יג), ולזה אמר כמלעיג, 'הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם' ... ולפי שלא יזיקהו עין הרע במה שהתפלא על גודלו, אמר 'אלוהים יחנך בני', רוצה לומר, אלוהים יברכך וישמרך ולא יגיעך נזק מעיני ודיבורי". יוסף היה זהיר מלפגוע בזולתו.

שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח, שבת של נבואה וחכמה, רוח אלוהים בנו, אחווה וברכה, אורן.

***