"אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך" (בראשית מו,ד). 'הרואה גמל בחלום – מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו ממנה. אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי קראה? (בראשית מו, ד) "ואנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (שמואל ב יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך לא תמות"' (ברכות נו,ב). 'גם עלה – קרוב לנוטריקון של גמל' (רש"י). 'פירש״י שהמלות גם עלה קרובים לנוטריקון של גמל, עכ״ל. ואך למותר לפרש כמה מן הדוחק בפי׳ זה וברעיון זה בכלל, ועיין במפרשים. אבל אפשר לומר כונה אחרת במאמר זה, ע״פ מ״ד בסוגיא כאן בסמוך הרואה הספד בחלום, מן השמים חסו עליו ופדאוהו [עי׳ באור אגדה זו לפנינו בפ׳ לך י״ז ה׳] והני מילי בכתבא, ופירש״י שראה מלת הספד כתובה, וכן אמר שם בכמה תיבות מעין זה שראה בכתב, יעו״ש. ולכן קרוב לומר דהכונה גם כאן לא שראה מין גמל הבריה אלא מלת גמל כתובה, ומכוין לשם גומל, והיינו לברכת הגומל שמברך הנצול מחולי ומצער, ולכן ידע שמיתה נקנסה עליו ונצול ממנה וגמלוהו חיים, ונתן על זה סימן לדבר להזכיר מפסוק שלפנינו ואנכי אעלך גם עלה, שכאן המלות גם עלה [קרובים במבטא לשם גמל] מורה ענינם על עליה ופדיון מצער ושעבוד מצרים, כנודע. ויתבאר עוד לפי״ז הסימן שנתן לזה רב נחמן בר יצחק בסמוך בגמרא מפסוק גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות, שהוא ג״כ מענין הבאור שכתבנו, ודו״ק' (ת"ת). דברי הת"ת יפים מאוד, אולם זה קצת דוחק לומר כך, כיון שקודם לזה נאמר: 'הרואה סוס לבן בחלום, בין בנחת בין ברדוף, יפה לו. אדום בנחת יפה, ברדוף קשה. הרואה ישמעאל בחלום – תפלתו נשמעת, ודוקא ישמעאל בן אברהם, אבל טייעא בעלמא לא' . שמובן שכיון שקודם נאמר על סוס ואח"כ ישמעאל וממעט סתם ישמעאלי, מובן שעכשיו מביאים גמל, שרוכבים עליו כעין סוס והוא משמש את הישמעאלים למסעות; כך שמובן שעכשיו מביאים שרואה גמל ממש כמו הסוס והישמעאלי. (אמנם אפשר שבכ"ז בגמל זה כתבו ולא צורתו, אולם זה דחוק). בנוסף, על ההספד נאמר בהמשך: 'הרואה הספד בחלום, מן השמים חסו עליו ופדאוהו; והני מילי בכתבא' (ברכות נז,א). ממילא יוצא שעכשיו זה לא בכתב, שאחרת גם כאן היה צריך להאמר כך, ובפרט שהוא קודם להספד, כך שמשמע שדווקא שם הביאו שיש אפשרות שכזו, כך שכאן עדיין לא ידענו בכלל שיש דבר כזה (ורש”י הוסיף שם גם על הנאמר הונא וכו', כיון שסתם הונא או חנינא לא ברור מי זה [שאין זה רב הונא או מישהו מוכר] ולכן הסביר שראה זאת רשום. ובכ”א על פיל נאמר שרואה שיש עליו אוכף, כך שזה ראית החיה ולא שמה, וממילא היא מפרידה בין הגמל להונא [וכן פנחס מפריד, שבפשטות זה ראיית פנחס ולא שכתוב כך]). ועוד שבהספד יש אנשים שרושמים לקראת הקראתו (כדי שלא יתבלבלו), ולכן מובן שהספד יכול להיות בכתב, אולם בגמל למה שיהיה כתוב גמל (ומה שרש”י אומר בכתב גם על הונא וכו' זה משום ששמות רושמים לפעמים בחתימת ידם)? ואם בכ"ז מתכוונים שזה בכתב, אז בטח שהיה צריך להדגיש זאת (כמו שבהספד הדגישו). לכן נראה שבגמל יש רמז לכפרה, כיון שיש בו רמז לצניעות, כעין הנאמר בגמלים שיעקב שלח לעשו: '"גמלים מיניקות ובניהם שלשים" – ובנאיהם שלשים. ר' ברכיה בשם רשב"ג אמר: לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב אלא "גמלים מיניקות ובניהם שלשים”' (ב"ר עו,ז). ממילא גמל מרמז על צניעות, ובשל הצניעות זוכים להשראת שכינה: 'א"ר יוחנן: דאמר קרא (במדבר כד, ב) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו". מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה. אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה' (ב"ב ס,א). וממילא כשמתדבקים בשכינה, אז זוכים שה' מגן ומציל. לכן מובן שהצניעות בשאול (שעשה צרכיו במערה בצניעות) הצילה אותו ממיתה: '(שמואל א כד, י) "ואמר להרגך ותחס עליך". ואמר?! ואמרתי מיבעי ליה! ותחס?! וחסתי מיבעי ליה! אמר רבי אלעזר: אמר לו דוד לשאול: מן התורה בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו; אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך. ומאי היא? דכתיב (שמואל א כד, ד) "ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו", תנא: גדר לפנים מן גדר, ומערה לפנים ממערה. "להסך", אמר ר' אלעזר: מלמד שסכך עצמו כסוכה' (ברכות סב,ב). לכן מובן שהרואה גמל שזה מרמז על צניעותו, זה מרמז שניצול ממיתה. לכן זה נרמז כאן בדבר ה' ליעקב, שזה בקשר לירידה למצרים, ומצרים מלאה זנות וחוסר צניעות: “כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח,ג) '"כמעשה ארץ מצרים" - (ת"כ) מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל' (רש"י). ממילא הירידה למצרים למקום ששם יהיו, שזה מקום מקולקל בזימה, וזימה מביאה לעונש מיתה, כמו שנעשה בשיטים בחטא בעל פעור (במדבר כה), זה כעין שנגזר על אדם עונש מוות. וכשעולה משם, כמו שה' אומר לו שיעלהו, זה כמתנתק מזה בחזרה לצניעות, שבזה חזרה לשכינה, שזה כעין רמוז במה שנרמז כאן גם על שהשכינה איתו: 'כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם יָרְדָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית מו,ד) "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה". עָלוּ, עָלָת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית מו,ד) "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה"' (מכילתא, מסכתא דשירה פרשה ג [שמות טו,ב]). לכן הגמל שמרמז על צניעות נרמז כאן בפס' שמרמז על שניצול מגזר דין מוות, שבפס' נרמז על זימה, צניעות והצלה (שזהו שה' אמר לו שיעלהו ממצרים, שזהו הצלה מלהשאר במצרים, וכן נאמר שיוסף יטפל בו, כך שלא יקרה לו רעה) [לכן מיד אח”כ מובא בגמ': 'הרואה פינחס בחלום – פלא נעשה לו'; 'פלא נעשה לו – כמו שנעשה לפינחס כדאמרינן בסנהדרין (דף פב.)' (רש"י). כיון שדוגמה לגזר דין מיתה על חוסר צניעות זה בחטא השיטים, ששם פנחס עשה את מעשהו נגד הזנות, ובכך ביטל את גזר הדין למיתה מישראל]. לכן גם מובן שהפס' השני שמביאים לראיה הוא מדוד: “ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות" (ש"ב יב,יג), שזה מדבר על שחטא עם בת שבע, כך שזהו חוסר בצניעות שכאן חוזר בו, ולכן ניצול. אולי אפשר לומר שהגמל מרמז על שיירת הגמלים של אליעזר עבד אברהם, שהלך להביא את רבקה, ויצחק לא יצא מהארץ. שזהו כמו כאן בפס' שנאמר: "ואנכי אעלך גם עלה", שפרושו: "ואנכי אעלך" – הבטיחו להיות נקבר בארץ' (רש"י). שכך הגמל (שהוא נרמז מיד בהמשך "גם עלה") מרמז על קשר לא"י, שהיא מכפרת עוון לחיים וגם לנקברים בה: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן" ... אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' וכו' (כתובות קיא,א). לכן נרמז ביעקב שנאמר לו שיקבר בא”י, על מחילה ממיתה, כיון שהארץ מכפרת, שזה נרמז ביעקב, כרמז לאדם שנקבר בא"י שנמחלים לו עוונותיו (שזהו כתחת המזבח – שמכפר), וכן למי שדר בארץ; לכן זהו שנרמז בגמל, כמו יצחק שדר כאן ולא יצא מהארץ, ולכן הרואה גמל זה רמז לביטול גזר דין מוות כעין שהארץ מכפרת לו.