צדיק באמונתו יחיה

וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (ל"ב ל"ד). וברש"י: תמיד

כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם

שאר העונות,  ואין  פורענות  באה  על ישראל שאין  בה  קצת

מפרעון עון העגל. 

והנה  יש להבין  טעם הדבר,  מה  שייכות בעוון  העגל עם כל

החטאים שבמשך כל הדורות, כי אף שיש כאן ממידת רחמיו של

הקב"ה שלא לפרוע את הכל בפעם אחת, אך מכל מקום ודאי

שיש איזה קשר ושייכות לכל פורענות שעתידה לבוא על ישראל

עם עוון העגל שנכשלו בה דור המדבר.

ואכן, כאשר נתבונן באמת, כל חטא ועוון שנכשל בה האדם הרי

זה מורה על פגם מסוים באמונה, כל חטא מורה על אפיקורסות 

בדקות  הנפש  עכ"פ,  שהרי  אם  היה  לו  לאדם  את  האמונה

האמיתית שהשי"ת עומד עליו ורואה במעשיו, אין ספק בדבר

שמעודו לא היה נכשל בחטא הזה, וכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי

לתלמידיו (ברכות כ"ח ע"ב) שבקשו להתברך ממנו לפני מותו,

ואמר להם: יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם,

אמרו לו תלמידיו: עד כאן, אמר להם: ולואי! תדעו כשאדם עובר

עבירה אומר שלא יראני אדם.

מי שאינו שוכח לרגע את קרבתו אל המלך, אין מציאות אצלו 

שיבוא לידי שום מכשול ועוון, ואכן מסיבה זו מצינו שהקב"ה

מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, והכל מטעם הזה שהצדיקים

מחמת היותם קרובים ביותר אל המלך ודבוקים בו, הרי כל פגם

קטן  לגדול יחשב,  שאינו  דומה  הפוגם  בכבודו  של מלך בתוך

ארמונו שאפילו פגם קטן ביותר חמור הוא בהרבה ממי שעושה כן

מחוץ לארמון המלך. ועם כי מידה טובה מרובה, ובודאי שאין

ערוך לגודל מעלתם וחשיבותם של הצדיקים, שזוכים לעולמך

תראה בחייך, להיות נהנים מזיו השכינה כל ימי חייהם, אך בכל

זאת ברור שהזהירות הנדרשת מצידם הוא הרבה יותר מכל אדם 

פשוט. 

וכיון שכל חטא גובל בשרשו עם פגם באמונה, אם כן נמצא

איפוא שאין לך חטא שלא יהיה קשור עם עוון העגל שבו נכשלו

ישראל בעבודה זרה החמורה מכל, שהרי בהכרח הוא שבשעת

החטא שכח מן השי"ת.

ומבחן לדבר נוכל לראות במה שלא נמצא אף אחד מישראל

שיעיז לפצות פיו באמצע תפילת נעילה ביום הכיפורים ולדבר

דברי הבל, וכל זה, מחמת שביום קדוש כזה אין איש מישראל

שלא ירגיש במקצת את קרבתו אל השי"ת ופחד מהדר גאונו, כל

אחד יודע אז שהקב"ה נמצא לידו, אך האיש הנלבב יודע שלא רק

ביום הכיפורים, אלא גם בשאר ימות השנה, בכל תפלה ותפלה אנו

מדברים  עם  הקב"ה,  ומה  לי  חילוק  בין  תפלת  נעילה  של יום

הכיפורים לתפלה אחרת של אמצע השנה, הרי זה אותו הקב"ה

שאנו מדברים עמו ביום הכיפורים והוא עומד לנגדינו תמיד.

והאמת שהנושא הזה הוא מורכב ביותר ושייך בכל חלקי החיים,

בכל דבר וענין המזדמן לו לאדם, שלא יתלה האדם בטחונו בשום

דבר אחר מזולתו יתברך, שכל מה שיתלה בכל דבר ממאורעות

החיים  בסיבות  השונות  שסובבוהו  לכך,  ולא  יקשרם  בהנהגת

השי"ת שהוא המסבב כל הסיבות הרי זה גובל באפיקורסות ח"ו,

ובכלל זה כל מה שיש לו לאדם תרעומת וקפידות על מי שהרע לו

והיצר את צעדיו הרי הוא פוגם באמונתו.

ומשנה זהירות נדרשת שלא לתלות תקוותו ובטחונו בבשר ודם,

כי מה לי אם הוא אומר לעץ אלוקי אתה, או שתולה בטחונו על

מעבידו וחושב שהוא זה שמפרנסו. וכמה צריך ליזהר בכך שלא

לערבב בין הכרת הטוב שאמנם היא מידה טובה והכרחית, אך בד

בבד אין לשכוח בכל רגע שזה האיש אשר היטיב עמו אינו כי אם

שליח נאמן מאת הבורא ית"ש שהוא המיטיב האמיתי.

ושמעתי עובדא נפלאה על הגה"צ ר' שמואל תפילינסקי זצ"ל

מגדולי צדיקי ירושלים של מעלה, באחד השנים בפרוס ימי החג

של פסח, והמצב בביתו של ר' שמואל היה דחוק ביותר מבלי

פרוטה לפורטה על כל הוצאות החג במאכלים ומלבושים על כל 

המשתמע מכך. והנה הגיע לידו של הרה"ג ר' אהרן קצינלבויגן

זצ"ל סכום נכבד לחלקם לנצרכים שיהיה להם על צרכי החג,

תרומתו  של נדיב לב שהגיע  לאזנו  שוועת  עניי  ארץ  ישראל

הנאנקים בדחקם, וגם ר' שמואל הנ"ל נתבקש לסור אל ר' אהרן

כדי לקבל את התרומה,  לא לפני שהתבקש לחתום על מכתב

הוקרה והודאה לנדיב הנכבד על עזרתו הנכבדה והמועילה, תוך

כדי בקשה שנוספה לצידה, בה מבקשים הנתמכים מאת הנדיב

שימשיך לתמוך בהם גם הלאה כאוות נפשו הטובה.

בראות ר' שמואל את נוסח המכתב הלזה, פנה הצידה, ולא אבה

בשום אופן לחתום על מכתב שכזה, גם אם יהיה זה על חשבון

הפסד המילגה, באמרו: האיך אוכל להשליך את בטחוני על הנדיב

האלמוני שהוא יפרנסני הלאה, אם אמנם הגעתי למצב כזה בו

רצה השי"ת שאצטרך להגיע לידי מתנת בשר ודם, אין מנוס בידי,

אך מכאן ועד לידי בקשה כזאת שיוסיף לתמוך בי אף הלאה, חס

מלהזכיר,  ולא  הועילו  שום  הסברים  ושכנועים,  עד שר'  אהרן

ברחמנותו עליו הנפיק בעבורו טופס מיוחד, בו הושמט כל רמז

של בקשה  על תמיכות  נוספות  להבא.  דומני  שעובדא  כזאת

מבטא היטיב את צורת חיותו של צדיק אמת הדבוק בכל לבו

ומאודו בהשי"ת, עד כדי כך שהוא רואה כפגיעה באמונתו אם

ישתדל לבקש מבשר ודם על מועדים אחרים הבאים לקראתו,

שזה נחשב אצלו כתולה אמונתו בבשר ודם.

ויה"ר שנזכה אף אנו להיות דבוקים בהשי"ת תמיד כל ימי חיינו

אכי"ר..

[טיב הקהילה]