ישנו קול עדין מאוד שמציע לנו
הצעות טובות. כדי להקשיב לו, אנחנו
צריכים להיות בשקט, לנטרל את
כל הרעשים בתוכנו להקשיב למילים
הנאמרות שם בפנים.
"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"... (דברים ו, ד).
אמונה, כל עניינה הוא הקשבה. התפילה העיקרית של האמונה היהודית מבטאת נקודה זו בעזרת מילה שמורה לנו בדיוק מה לעשות, יותר נכון לשמוע.
פעם, רוב ההחלטות שלנו היו מתקבלות עוד הרבה לפני שנולדנו. ההורים שלנו עבדו בחווה, אז גם אנחנו עבדנו בחווה. אבא עבד במאפייה, אז הוא לימד אותנו לאפות וגם אנחנו עבדנו שם. ואז, כשהוא נפטר, קיבלנו בירושה את המאפייה. לא היו אוניברסיטאות, ואם כן, אז זה לא בהישג ידו של כל אחד, לכן למדנו תורה כל ימי חיינו. היו גם אנשים עם אינטליגנציה בעזרתה הם עשו גם דברים אחרים, אבל הם היו יוצאים מן הכלל, לא הרוב. לרוב, צעדנו בדרך שכבר הוכנה לנו מראש. ההחלטות הגדולות כבר נעשו.
אלה היו החיים לפני כמאתיים שנים.
היום, אנחנו מחליטים לגבי הכל – היכן נגור ומה נעשה, מה נלמד וכמה זמן ואנרגיות נשקיע בלימודים. אנחנו אפילו מחליטים איך תהיה הסביבה שלנו. אם קר, אנחנו מפעילים חימום, אם חם אנחנו מפעילים מזגן. מאה פעמים, אם לא יותר, אנחנו מבינים כל יום שאנחנו האחראים על גורלנו. העולם של היום הופך את חיי האמונה למאתגרים מאוד, בעיקר את החיים עם האמונה שיש מישהו שמנהל כאן את העניינים ואת החיים שלנו.
איך ניישם את העקרונות הנצחיים עם העולם המודרני? בורא עולם נותן לנו הדרכה: שמע ישראל. מה זה אומר? אנחנו שומעים את הציפורים. אנחנו שומעים את רעש המכוניות. אנחנו שומעים את חדשות הבוקר. למה הצהרת האמונה היהודית מתחילה עם המילהשמע?
כדי לשמוע, צריך אמונה. אפילו בתוך הראש שלנו יש רעש. אבל ישנו קול עדין מאוד שמציע לנו כמה הצעות טובות. כדי להקשיב לו, אנחנו צריכים להיות בשקט. להיות שקטים לא רק בלי דיבורים, אלא בשקט כדי להקשיב למילים הנאמרות בתוכנו. אחרת, לא נצליח לשמוע את הקול העדין הזה.
כדי לשמוע, אנחנו צריכים להיות ענווים. אנחנו צריכים לאיין את עצמנו, לעשות מקום לאלוקים בתוכנו. אנחנו צריכים להגיע למסקנה הברורה שיש מי שמנהל את העולם וזה בורא עולם. כי אנחנו, לא מצליחים אפילו לנהל את החיים שלנו, אז את כל הועלם?!? זה תלוי בנו בהכנעת הדחפים שלנו. זה תלוי בנו להקשיב לבורא עולם. זה תלוי בנו להחליט לא לעשות מה שאנחנו רוצים, אלא לבטל רצוננו מפני רצון הבורא.
כדי לשמוע, אנחנו צריכים להתגבר על מה שהעולם הזה דורש מאיתנו, אנחנו לא מנהלים פה את העניינים. אמונה מתחילה כשמפנימים שכל העולם הזה הוא רק אלוקים.
ה' אלוקינו, ה' אחד. כל פעם שאנחנו מבקשים את תמיכתם של בני אדם, את היכולת שלהם לעזור לנו ולא של אלוקים, אנחנו דוחקים אותו הצידה. התוצאות של פעולה שכזו הן קשות, בעיקר לטווח הארוך. אם אנחנו רחוקים, בזמנים קשים, אנחנו רואים את עצמנו כקורבנות חסרי אונים של העולם האקראי והאכזר הזה. באופן אינסטינקטיבי, אנחנו מעריכים שהבעיות נובעות מתוך עולם ללא אלוקים, כי הוא לא קרוב אלינו. אפילו כשאנו קוראים ולומדים את עקרונות האמונה, הלב שלנו לא מזהה את מה שהמוח מעבד.
ה' אלוקינו, ה' אחד. כלומר, שהוא איתנו כל הזמן, אפילו ברגעים בהם אנו מרגישים לבד וחסרי אונים ולא מסוגלים לשנות או לעשות כלום, הוא שם, ממש שם לידינו. החיים הם מבחן אחד גדול. הם הזדמנות לחזק את האמונה שלנו. אנחנו לא צריכים לדאוג, לעולם לא. אפילו אם אנחנו נמצאים במצב הכי קשה, כי זה מה שצריך להיות איתנו, והכל לטובה, ואלוקים שם איתנו, וזה מאוד מחזק לדעת ולהרגיש את זה. צריך רק להיפתח להרגשה הנפלאה הזו.
ה' אחד. מהרגע הראשון של הקיום ועד לאחרון, מקצה אחד של העולם ועד הקצה השני שלו, הכל הוא חלק מאחדותו של השם. כל היבט 'עצמאי' של המציאות שלנו הוא חלק ומרכיב קטן מהגדול והשלם. הזמן בעצמו נמצא במסלול מסוים לכיוון יעד ברור. כשאנחנו מקבלים החלטה נכונה, אנחנו ממשיכים לצעוד על המסלול שבורא עולם הועיד לנו. כשההחלטה שבחרנו היא לא האידיאלית והרצויה, השם 'מעיר' אותנו בדרכו שלו כדי שניתן דעתנו לאן פנינו מועדות, לכוון אותנו בחזרה למסלול שלנו. וברגע שאנחנו חוזרים לדרך שנבחרה עבורנו, אנחנו מבינים שאפילו הקשיים והניסיונות הם חלק מהתוכנית. כל דבר הוא חלק מהמשימה של היקום כולו.
ומה התפקיד שלנו במשימה הזו? אנחנו לא קובעים אותו, אנחנו צריכים רק לגלות אותו.
שמע ישראל. אנחנו מקשיבים לך, בורא עולם.
[ברסלב ישראל]
