טנא מצוות לקב"ה לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 27/8/2021
בסד
ד"ת לפרשת כי תבוא לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
טנא מצוות לקב"ה
-------------------------------
בפרשת השבוע אנו קוראים את הפ"ס ," וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה" אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:" איך אנו מביאים טנא כדומה למוזכר בימנו אנו כשרובנו לא חקלאים.....המשך הפ"ס אומר," לָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה" אֱלֹהֶיךָ: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה" אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" הכתוב ממשיך בהזכרת יציאת מצרים , "וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים", ונשאל מה קשורה יציאת מצרים לטנא ? התשובה נמצאת בפ"ס, " ושָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה" אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:"
האור החיים מסביר, "ושמחת בכל הטוב" על דרך אומרו (תהלים קמ"ה) טוב ה'. ולהעירך על זה אמר בכל הטוב פירוש דבר הכולל כל הטוב ואין זה אלא הקב"ה שהוא מקור הטוב, אשר נתן לך פירוש כי דבר זה אין ערך אליו אלא מתנת חנם. ואמר "לך", לשלול זולתו לא מלאך ולא שרף יזכה לזה.
גם ירמוז במאמר "בכל הטוב" אל התורה כאומרם ז"ל (ברכות ה, א) "ואין טוב אלא תורה", שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם:
ואומרו "ולביתך". כי לא לנשמה לבד יגיע הטוב אלא גם לבית הנשמה שהיא רוח ונפש שהם משכן הנשמה כל א' יתעדן כפי יכלתו:
ואומרו "והלוי". יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו בזוהר (ח"ב צ"ד) וזה לשונם זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וכו' זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מאור אצילות וכו' ע"כ, ולבחינה זו יקרא הכתוב לוי לפי שמתלות עם האדם מחדש:
ואומרו "והגר". יתבאר על פי דבריהם ז"ל (זוהר ח"ג רי"ז.) שאמרו כי כשיגיע ליד אדם מצוה מאותם מצות שאינם נוהגות תמיד אותם הנשמות שכבר נסתלקו מהעולם והם חסרי מצוה זו באים וגרים עם העושה המצוה על זה הדרך קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד כאמור באורך בדברי המקובלים, וכנגד בחינה זו אמר "והגר אשר בקרבך".
אז איך נבוא לקבל את פני מלך מלכי המלכים בראש השנה הבעל"ט ?
המצווה משולה לפרי , כשאדם נוטע פרי , הוא מטפח אותו כראוי על מנת להנות ממנו ,ואז בבוא הזמן הוא מביאו אל הכהן כפי שכתבתי לעיל , קיום המצווה דומה מאוד לאותה הפעולה , ברגע שאדם מקיים מצווה , כמה שאפשר מכל ליבו , הוא נוטע גרעין חיובי בשמי הקב"ה , כאשר בבוא הזמן אותה מצווה מצמיחה לו שכר ראוי, הרב בן ציון אלגזי מסביר ומפרט, " אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" ( ישעיהו ג' י' ), מעשיהם של צדיקים נדמים כפרי , ובמשנה בפאה אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב . וכן הגמ' בתענית דף ז' ע"א אומרת אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי האדם עץ השדה הוא ?
מה עומק כוונת המקרא וחז"ל להמשיל אותנו כעצי פרי ומעשינו כפירות?
ועוד יש לשאול , על גמ' בחגיגה דף ט"ו ע"א מובא על ר"מ שהיה לומד תורה מ "אחר" מאלישע בן אבויה . שאלו את ר"מ כיצד אתה לומד מן הנידח שמא תושפע מקלקולו. ענה ר"מ ואמר: תוכו אני לוקח קליפתו אני זורק. במה מתרץ ר"מ את מעשהו בכך שאת תוכן הפרי שיש בו טוב הנני לומד ולוקח, אך קליפתו – קלקולו אני זורק. לא יכל ר"מ לענות בפשטות את הטוב שבו אני לוקח ובוררו מתוך הרע. כבורר אוכל מתוך פסולת?
כל פרי בראו הקב"ה מג' חלקים.
קליפה חיצונית- המגנת עליו ומושכת את עין רואה הפרי.
בשר הפרי- שהוא נאכל, כי הוא עיקר הפרי.
וגרעין הפרי- החלק הפנימי של הפרי.
לכל אחד מחלקי הפרי ישנו תפקיד בפני עצמו , קליפת הפרי- נועדה לשמור על בשר הפרי מפני פגעים רעים ואף צבעו ומשיכת העין נקבע רבות ע"י קליפת הפרי, וכך נאמר אצל חוה בראותה את עץ הדעת "כי טוב העץ למאכל ותאווה הוא לעיניים" משמעות הדבר שהפרי נראה כטוב למאכל וכי תאווה הוא לעין, וזה נראה ע"י החלק החיצוני שהוא הקליפה. אלא שחשיבות הקליפה מתמעטת בזמן אכילת הפרי, שכן רבים מן הסוגים של הפירות והירקות שמורידים מהם את הקליפות עם אכילתם.
בשר הפרי- הוא עיקר הפרי שעיקר רצונו של האדם באכילת הפרי הוא באכילת בשר הפרי וזה עיקרו.
ובגרעין הפרי- טמן הקב"ה בפנימיותו של כל פרי ופרי את הכח להמשך קיום הפרי מסוג זה בעולם. א"כ בכל פרי כבר נמצא הפוטנציאל לפרי הבא שעתיד להוציא פירות למינהו.
וחז"ל במשנה בפאה פ"א מ"א אמרו אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, השוו חז"ל את המצוות לפירות ובדומה לפרי אף במצווה יש שלשה חלקים. יש בכל מצווה קליפה חיצונית, החלק הפנימי של המצווה, וכח הזריעה למצווה הבאה.
קליפת המצווה – בכל מצווה יש את חלקיה החיצוניים, יש בה חלקים חיצוניים ע"י קביעת התורה, וחלקים חיצוניים ע"י עושי המצווה. חלק מן המצווה שנקבעו ע"פ ההלכה שיש בהם חיצוניות אשר הם מהווים חלק מכריע ועקרוני בדיני המצווה כמו מצוות ציצית אשר יש בה דין של פתיל תכלת ודווקא צבע התכלת, האתרוג והידורו, צורת השופר וכיוצא בזה אשר התורה דורשת צורה חיצונית למצווה שכן יש חשיבות בעומק החכמה האלוקית לצורה החיצונית, אופן עשיית המצווה אף הם פעולות חיצוניות לכאורה טכניות שללא לימוד לעומק את מהותם הרי שיכול האדם לעשותם כמצוות אנשים מלומדה. כלשון ספר החינוך במצווה ט"ו . ואף שהתורה דרשה צדדים חיצונים לכל מצווה ומצווה אל לא לאדם לפעול רק באופן חיצוני למצווה, שכן העושה מצווה ללא כוונה לחלק מן הפוסקים לא יוצא י"ח, שכן מצוות צריכות כוונה וודאי שלכתחילה לכולי עלמא מצוות צריכות כוונה, וכל העושה אותם רק ב"כדי שיאמרו" אין הוא זוכה לסגולותיה של המצווה אלא חלילה להפך. שהוא העושה בבחינת שלא לשמה חיצוניות המצווה באה כקליפת הפרי למשוך את האדם אל התוכן הפנימי הסגולי של המצווה בכך שהוא מתפעל מן המראה החיצוני, אך ודאי שלא די בכך, ועקרה של המצווה זהו תוכנה הפנימי.
ומכאן נעבור אל עצם המצווה ופנימיותה רמ"ח מצוות עשה באו כנגד רמ"ח איבריו של האדם לגרום לו שלמות פנימית. וכשם שיש מזון גשמי המחיה את האדם שגופו ניזון ע"י אבות ע"י אבות מזון שכל אחד מהם משלים חלק אחר מבנין גופו הפיזי של האדם, כך מורכבות המצוות ממכלול אבות מזון רוחניים הבאים להחיות את נשמתו ע"י תרכובות שונות הנמצאות בפנימיותה של כל מצווה ומצווה . לכן לכל מצווה ומצווה יש לה שורש וטעם אחר הבאים להחיות את כל צדדי הרוח של האדם , ובכך יכול האדם להגיע אל שלמותו הרוחנית . ורק למידה לעומק של כל מצווה עשיתה בלב שלם ובנפש חפצה, וירידה לפנימיותה של המצווה חוץ ממראה החיצוני מביאה את האדם למדרגה של רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, "לזכות" משמעו לזכך ולרומם את האדם איך? ע"י זה שהרבה להם תורה ומצוות .
והחלק השלישי של הפרי הוא הגרעין הגורם להמשכיותו של הפרי וליצירת פירות נוספים . בכל מצווה אף בה יש גרעין הגורם להמשכיות הפרי שכן המשנה באבות אומרת : "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה".
אם נדבוק במצוות כמו שכתוב בקריאת שמע" והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה" אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם יד ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" ,הספרי מסביר ," ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש": "ונתתי" - אני,[הקב"ה] לא על ידי מלאך ולא ע"י השליח; "מטר ארצכם" - ולא מטר ארצות. וכן הוא אומר איוב ה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:
רבי נתן אומר: "בעתו" - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הילני המלכה. וכל כך למה? כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, הרי שכר כל המצות! אלא: אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמורו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעתם. והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.
ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל, שכל הכללות כלולות בה? ת"ל קהלת ה אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה; ואומר יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. מלך זה, שולט באוצרות של כסף ושל זהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה לישראל, שכל הברכות כלולות בה:
יורה - שיורד, ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכם. ד"א יורה - שמתכון לארץ ואין יורה בזעף. ד"א יורה - שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר תהלים סה תלמיה רוה נחת גדודיה.
יורה במרחשון. ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? ת"ל בעתו: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכן הוא אומר יחזקאל לד והורדתי הגשם בעתו. אי, מה יורה, שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות? ת"ל ומלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או, מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי? ת"ל יורה ומלקוש: מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה. וכן הוא אומר יואל ב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם המורה לצדקה, ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:
ואספת דגנך תירושך ויצהריך. דגנך מלא תירושך מלא ויצהריך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהריך - ממעיט הפירות? ת"ל ויקרא כו והשיג לכם דיש את בציר, מקיש דיש לבציר: מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש, משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.
ד"א שיהא חורש בשעת קציר, וקוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר איוב כט וטל ילין בקצירי.
ד"א ואספת דגנך למה נאמר? לפי שהוא אומר יהושע א לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שומע אני כמשמעו? ת"ל ואספת, דרך ארץ דברה תורה: רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף: קוצר בשעת קציר, וחורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח - אימתי למד תורה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר ישעיה סא ועמדו זרים ורעו צאנכם. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם ע"י עצמם נעשית, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנא' דברים כח ועבדת את אויביך.
ד"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנ' בראשית מז וילקט יוסף את כל הכסף. ואומר דברים לג וכימיך דבאיך. מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י.
ד"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר יואל ב והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' שופטים ו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' ישעיה סב כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי."
אם ברצננו להיכתב ולהחתם בשנה טובה מבורכת ומתוקה, עלינו להשקיע קצת יותר בקיום המצות , או לדוגמא, כמו ברה"ה ויום כיפור כל אדם לובש את מיטב בגדיו למען קדושת החג, זה נכון וטוב, רק שזהו הלבוש החיצוני הנראה לעין כל.. אך מה לגבי הלבוש הפנימי ? הנראה באמת! רק לעיני מלך מלכי המלכים? האין ראוי שהלבוש הפנימי ,קרי המצוות יהיה לא פחות יפה ומכובד כלבוש החיצוני? ברור שכן! שהרי אי אפשר לעבוד על הקב"ה.. ועוד נקודה , בלעדי הקב"ה איין לנו חיים בעולם הזה .. וגם בעולם הבא לאחר 120 שנה, אנו תלויים בפירות שנגיש לו מכל הלב , לא תגישו פירות רקובים לאורח ?! אז לקב"ה קל וחומר!! שנה טובה מתוקה בריאה שמחה ומאושרת !!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
