"ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה. אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן. ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" וגו' (במדבר יג,כז-לג). המרגלים הוציאו את דיבת הארץ, שלא כדאי לבא לנחול את הארץ, כיון שיש בה בעיות. התורה לא סתם מספרת לנו מה שהיה אלא יש בכך משום לימוד לנו שלא לדבר רעה על הארץ. אולם נראה שזה גם רמז לעתיד כשיגיע הזמן שבנ"י צריכים לחזור מהגלות לא"י, גם אז עולה שוב הבעיה של היצר שמנסה למנוע מעליה לארץ (בשל מעלתה הגבוה מאוד) כמו שהיה אצל המרגלים, ולכן מספרת לנו התורה להיזהר בזה. כך היה כשכבר החלו לעלות לארץ חזרה מהגלות, באו רבים ודיברו רעה על הארץ, שקשה כאן מבחינה ביטחונית (בגלל הטורקים ואח"כ הבריטים ששלטו כאן, וכן הערבים שהציקו מאוד) ומבחינה דתית, ולכן נמנעו מלעלות לארץ. (לצערנו עד היום יש רבים בחו"ל שלא עולים לארץ בשל חששות ביטחוניים, ואף חלק טוענים מצד חשש דתי). נראה שלא רק הצד הלימודי הובא בתורה, אלא גם מסופר מה היה כדי לומר שזה יסוד לעתיד שהתורה היא יסוד העולם, ולכן מה שיתגלה בעתיד קשור ומרומז ביסוד שמרומז בתורה. אנו לא יודעים חשבונות שמים, אבל יש הטוענים (ונראה שיש אמת גדולה בדבריהם) שהשואה באה כיון שבנ"י לא רצו לעלות לארץ, שלכן זה אפילו בא לידי ביטוי גלוי שהנאצים ימ"ש היו קוראים ליהודים ללכת מתוכם לא"י. בשואה נרצחו ששה מיליון יהודים, בעקבות חטא המרגלים מתו הדור של יוצאי מצרים כעונש על שלא נכנסו לארץ וכבשוה. והנה בא"י היו שבעה עממין, אולם כשבנ"י קראו להם שמי שרוצה לצאת שיצא, יצאו עם אחד – הגרגשי: 'דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ, מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה, והלך לו לאפריקי (מלכים ב יח) "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" זו אפריקי' וכו' (יר' שביעית ו,א). ממילא כשבאו להילחם לא נשארו בארץ אלא ששה עממין, לכן נראה שכעונש כנגד גילוי חטא המרגלים – שלא עלו לארץ לפני השואה, אז עלה זכר המרגלים שחטאו בכך שלא נלחמו בששה עממין (אמנם המרגלים היו הרבה לפני שיהושע שלח, שהרי הוא שלח לאחר 40 שנות המדבר, אולם אם היו נכנסים אז מיד, משה היה שולח להם כמו שיהושע שלח, והגרגשי היו יוצאים), ולכן כנגד זה מתו (כמו מתי המדבר), שנרצחו ע”י עמים אחרים (כעין כנגד שהיו צריכים בנ"י בדור המדבר להילחם ולהשמיד את העממין שבא”י), ובגילוי של כנגד ששה עממין ולכן נרצחו ששה מיליון. גם זמן הנאצים היה 12 שנה (מ-33 עד 45, שבהם 12 שנים שלמות [ועוד כמה חודשים]), כעין 12 השבטים שהיו צריכים להיכנס לכבוש ולנחול בארץ. בנוסף השנים שבהם במיוחד התרחשו הרג המוני של יהודים בשואה היה מתחילת המלחמה בברה"מ עד סוף המלחמה, שזהו משנה 41 עד 45, שבהם 4 שנים, כעין גימטריה קטנה של ארבעים שנה שנגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר. כשהחלוצים באו ארצה, הם עשו זאת כעניין לאומי – כצאצי בנ"י, שכך במרגלים כלב שניצל מעצת המרגלים עשה זאת ע"י זכות אבות: '(במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב ויבא עד חברון", ויבאו מבעי ליה? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" – י'ה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו'' (סוטה לד,ב). הרי שכח כלב שלא ליפול בעצת המרגלים לדבר נגד הארץ היתה מכח האבות, שכך היה "רוח אחרת עמו", וכך גם החלוצים היתה בהם רוח חלוצים אחרת מרוב היהודים בעולם, וזה בזכות הקשר לאבות – ללאום היהודי. (גם כח יהושע, שניתנה לו האות י' קשור לאבות וצאצאיהם, שהרי זהו האות י' שנלקחה משרה כדי שישתנה שמה לשרה ויוולד יצחק [ב”ר מז,א]). גם נראה שעלתה ההצעה שאולי יתיישבו היהודים באוגנדה במקום בא"י (מה שמכונה 'תוכנית אוגנדה'), כעין כמו שהגרגשי הלך לאפריקי במקום א"י, כעין תחליף, כך הציעו את אוגנדה שבאפריקה במקום א"י, בזמן שקשור לכניסתנו לארץ.