"ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך" (במדבר י,כט-לב). כשמשה מדבר עם יתרו הוא מזכיר חמש פעמים לשון טוב (“והטבנו … טוב … הטוב … ייטיב … והטבנו"), נראה שיש בזה רמז לתורה שבה יש חמשה חומשים, והיא מקור הטוב בהיותה גילוי רצון ה' בעולם. [שזה אולי רמוז בכך שהתורה נקראת טוב: 'ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (אבות ו,ג), שהיא מקור הטוב]. (אולי הראשון והחמישי הוא "והטבנו", כרמז לבראשית שזה ספרם של אבות, ודברים שזה ספרו של משה, שהם משפיעים עלינו טוב בזכותם. “טוב" כנגד שמות שבו יצאנו ממצרים לחירות, שזה גילוי טוב [ואף בו קבלת התורה, כך שרומז לתורה שנקראת טוב]. “הטוב" כנגד ויקרא שהוא ספר קרבנות שמעלה את העולם לה' ומביא גילוי שכינה [ואף המקדש הוא מקור השפעת התורה לעולם], שמחבר למקור הטוב – לקב”ה, שזהו הטוב עם ה' הידיעה [ואף רומז לטוב גדול שמושפע לעולם, ולכן הטוב עם ה' הידיעה]. “ייטיב" כנגד במדבר שנענשו והתעכבו במדבר כדי שיוכלו להיכנס בהמשך לא"י הטובה, שזהו לשון עתיד – ייטיב בעתיד). משה כאן מנסה לשכנע את יתרו לבא איתם לא"י, שגם היא מקור גילוי הטוב, כמו שמתגלה בברכות שבתורה, שכולם חלים ביושבנו בא"י (להיפך מהצרות שקשורות לגלות [שהצרות מתרבות עד שגולים, שזה חלק מהצרות]), שזה בשל מעלת הקדושה של א"י, שלכן גם היא מקור לטוב. א"י והתורה הם אחד, שכאן הוא מקום תורה האמיתי: 'ד"א "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' (ספרי עקב, מג). לכן גם: '"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י, ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד), כיון שכאן זהו מקום החיבור לתורה בשלמות. אולי לכן גם נאמר בספרי בהמשך: 'ד"א "ואבדתם מהרה" – מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר, ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"'. שקישרו טוב לתורה ולא"י, כיון ששניהם יחד מקור לטוב בעולם. לכן אומר משה ליתרו יבוא איתם לא"י ויקבל שפע של טוב, וקישר ברמז גם לתורה, כיון שיתרו יעץ על הדיינים (שמות יח), כך שקשור לגילוי תורה בנ"י. נראה שדבר זה נרמז כאן: 'ד"א, "והיית לנו לעינים". אפילו אין דיינים, אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו – תהיה מאיר עינינו בו. כענין שנא' (שמות יח) "ואתה תחזה מכל העם"' וכו' (ספרי), הרי שנרמז כאן על מה שיעץ למשה על הדיינים. אולי גם רמז שאמר שייטיבו לו: '"והיה כי תלך עמנו". וכי מה טובה הטיבו לו? אמרו: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ, הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. א"ל: כל מי שיבנה בית הבחיר' בחלקו - יטול דושנ' של יריחו. נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה. שנאמר (מלכים א ו) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל ממצרים"; צא מהם ארבעים שנה שהלכו במדבר - נמצאו אוכלים אותו ארבעים שנה וארבע מאות שנה. וכיון ששרת שכינה בחלקו של בנימן - באו בני בנימן ליטול חלקם. באו ופינו אותו מפניהם, שנא' (שופטים א) "ובני קיני חותן משה"' (ספרי). הרי שנתנו ליתרו את יריחו כנגד מקום המקדש (שניתן לו בנתיים עד שיבנו את המקדש, שאז ילקח ממנו), שזה רמז על קשר לתורה (שיוצאת מירושלים) והשכינה, שזהו מקור הטוב (גם נרמז על התורה בפס' שהביאו "ובני קיני" וגו', שפרושו: '"מעיר התמרים" – היא יריחו, שניתן להם דושנה של יריחו לאוכלה עד שיבנה בית המקדש ... והתלמידים שבהם הניחוה והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה. "וישב את העם" – עם התלמידים היושבים לפניו, הוא בקש מאת הקדוש ברוך הוא שיזמין לו תלמידים הגונים, שנאמר (דברי הימים א ד י) "ויקרא יעבץ לאלקים" וגו', וזימן לו החסידים הללו' [רש"י]. הרי שבפס' הזה נאמר שהלכו בני יתרו ללמוד תורה). יהי רצון שנזכה לגילוי שכינה בשלמות, ויחול בנו שלמות הטוב.