לומדי הדף היומי מסיימים בימים אלה פרק "שמונה שרצים" העוסק ברפואות שונות שהיו מקובלות בעבר, רובם על דרך הרפואה הסגולית. מטבע הדברים, חלק גדול מדרכי הריפוי הללו אינן מוכרות היום, וכתב רעק"א [שו"ע יו"ד,של"ו,א] בשם מהרי"ל שבזמננו אסור אפילו לנסות את הרפואות האלה משום שאי אפשר לעמוד על עיקרם, ואם לא יצליחו עלול הדבר לשים ללעג את דברי חז"ל.

מצד שני, אנו עדים להתפתחות דרכי ריפוי אלטרנטיביות מגוונות. ברובן אין כל בעיה הלכתית, אך אין ללמוד מכאן שמותר לעשותן בשבת כאשר יש בעשייתן פעולות האסורות, אפילו בפיקוח נפש. ככלל, הרפואה האלטרנטיבית איננה עוסקת במצבי פיקוח נפש אלא בריפוי קל, ברפואה מונעת או בשיפור והפחתת סבל. ובאשר לרפואה הסגולית, היא אינה בגדר "בדוקה ומנוסה" שניתן להתירה. ואף שהרשב"א [שו"ת,ד,רמ"ה] לא שלל אפשרות לכתוב קמיע בעיצומו של יום השבת עבור יולדת או חולה בסכנה, הוא סייג זאת אך ורק "היכא דאינהו תבעי, ליתובי דעתייהו" כלומר כשהחולה דורש זאת בתוקף כי חושב שזה מה שיצילנו, אבל באמת אין לכך היתר. אכן אין להתעלם מהשיקול של ישוב דעת החולה, אולם יש לכך סייגים. למשל, אין להתיר חילול שבת אם נדרש בכדי לבקש מצדיק שיתפלל על חולה, כי אין מדובר בהשתדלות טבעית אלא רוחנית וא"כ זהו עיוות חמור של סולם העדיפות, שכביכול התפילה דוחה את מצוות התורה.

אכן, רפואת בשר ודם לעולם אינה החלטית. בפרשתנו נאמר: "כי אני ה' רופאך" -פעם אחת בלבד בשורש "רפא", ואילו בפסוק המלמד על הרשות שניתנה לרופא אנוש לרפא נאמר "ורפּא ירפא" -פעמיים השורש "רפא", מדוע? מסבירים, משום שרפואה אנושית עשויה להצריך תיקון ורפואה שנייה, ואילו אצל הקב"ה הרפואה הינה שלמה ובפעם אחת!