ישיבה או צבא חלק 5
נכתב על ידי יניב, 22/1/2013
6.שיטת הסוברים שצבא מבטל תלמוד תורה והתשובות הנגדיות
הרבנים הציונים דתיים מביאים ראיות לשיטתם שהליכה לצבא דוחה לימוד תורה (בנוסף לדברים שאמרנו תוך כדי הבאת התשובות על מול טענות החרדים) ממקורות מהתנ"ך, גמרות והלכות, בעוד שהחרדים עונים לראיות אלו (לחלק מהטענות). ואלו הראיות:
6.1 .שירת דבורה
על דברי דבורה על היוצאים למלחמה "מני מכיר ירדו מחקקים ומזבולון משכים בשבט ספר, ושרי ביששכר" וגו' (שופטים ה,יד-טו). מביאים המפרשים שהם התלמידי חכמים, והרי הם יצאו לילחם:
1.רש"י (ד”ה "ושרי"):”שרים שביששכר הם סנהדראות עוסקין בתורה"
2.רד"ק (ד”ה "שרשם"):”..ועתה שירדו למלחמה מן מכיר הגדולים והחכמים" וכו'
3.מצודת דוד (ד"ה "ושרי"):”... ר"ל עם השרים ביששכר ישבו בכל עת עם דבורה ללמד בישראל חק ומשפט.. וירד למלחמה כמוהו"
4.אלשיך :”.. כי הלא מני מכיר ירדו מחוקקים למלחמהעם היותם תלמידי חכמים, וכן מזבולון משכים בשבט הסופר וכן שרי ביששכר שהם גדולי החכמים היו קדשה עם דבורה, ולא בלבד הלכו למלחמה כי אם שהיו ראשונים לפני ברק" וכו' . (מהאלשיך גם רואים שיש מעלה שהת"ח ילכו בראש הצבא).
6.2 .הסנהדרין וגדוליו יצאו לילחם
1.בשמואל ב' (כ,כג): "ובניה בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" אומר הרלב"ג: "ר"ל שהיה מופלא שבב"ד והיה ראש לסנהדרין גדולה" וכו'. והרי בניהו מופיע בתור אחד שלחם במלחמה "ובניהו בן יהוידע .. הוא הכה את שני אראל מואב" (שמואל ב' כג,כ) ותרגם יונתן (וכן הביאוהו רש"י, רלב"ג ורד"ק) שהכוונה שהוא הכה את החזקים שבמואב. הרי שגדול הסנהדרין נילחם.
2.ביהושע (ז,ה): “ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש". והסבירו בגמרא (סנהדרין מד,א): “..אמר לפניו רבש"ע על אלו תיהרג רובה של סנהדרין דכתיב ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה. אמר לו ר' נחמיה וכי שלשים וששה היו והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה איש אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין". רואים מכאן שר' נחמיה סובר שיאיר בן מנשה היה גדול הסנהדרין שהיה שקול כרובה, והרי יצא לילחם. ולפי שיטת ר' יהודה שנהרגו ממש רובה של סנהדרין, הרי מבורר שהסנהדרין יצאה לילחם.
3.עתניאל בן קנז היה תלמיד חכם גדול , שאמרו עליו במסכת תמורה (טז,א):"תנא: הוא עתניאל הוא יעבץ ...יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל". וכן: "תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" שזה מראה את גדולתו בתורה. והוא יצא לילחם "..את עתניאל בן קנז.. ויצא למלחמה" וגו' (שופטים ג,י) וכן כבש את קרית ספר (יהושע טו,יז).
4.הירושלמי במסכת הוריות (ג,ה):”משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקינים לראשים". הרי שיהושע השתמש בזקנים, גדולי התלמידי חכמים למלחמת כיבוש הארץ.
5.על מלחמת מדיין אמרו חז"ל שמי שיצא היו הסנהדראות: "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס, אותם אלו סנהדרין " (סוטה מג,א)
6.יהושע היה תלמיד חכם מתמיד גדול שהעידה עליו התורה: "ומשרתו יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג,יא). ובכל זאת הוא נילחם במלחמת עמלק והשתתף בכיבוש הארץ.
7.על מלחמת עמלק מתרגם יונתן "אנשים אלו בעלי פקודיא" (שמות יז,ט), והסביר ה"עמק דבר" (ד"ה "בחר”) "היינו גבורים במלחמתה של תורה". הרי שיצאו לילחם ת"ח גדולים.
8.על הנאמר בדברי הימים א (יא,כו)"וגברי החילים" וגו' כותב הגר"א (אדרת אליהו) שהם לו' צדיקים גמורים שעליהם עומד העולם, וזכותם עומדת להם במלחמה.
9.אבישי בן צרויה היה ת"ח גדול שאמרו עליו בגמרא "אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין" (ברכות סב,ב). ומצינו שנילחם בפלשתים (שמואל ב כא,טו-יז) וכן נילחם באדום (דה"י א יח,יב) ונילחם בעמון (שם יט,יא).
10.משה רבנו היה ודאי תלמיד חכם גדול, וכן לימד את הרבים תורה. ובמלחמת עמלק שלא יצא לילחם אלא שלח את יהושע לילחם (ועמד בראש הגבעה והרים ידיו מכמה סיבות טובות, כמובא במקורות) נאמר "וידי משה כבדים" (שמות יז,יב) ופרש רש"י "וידי משה כבדים-בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו" הרי שאפילו תלמיד חכם מורה הוראה ברבים צריך ללכת לילחם, ולא לסמוך שאחר ילחם, ואפילו יש לו קדימות לילחם בהיותו צדיק.
על ראיות אלו עונים המצדדים בישיבה במקום צבא: תלמידי חכמים שיש להם תפקיד ציבורי יש להם דין מיוחד שחל עליהם ללכת לילחם (ציץ אליעזר חלק כ סימן לא). ובמקרה של מלחמת מדיין יצאו הסנהדראות בשל החשש שמא יחטאו שוב בנשות מדיין ולכן יצאו רק הצדיקים.
- אולם נישאלת השאלה מדוע? הרי אם הם לומדים תורה בקביעות רבה כסנהדרין וזה אמור להיות דוחה צבא מצד שתורה דוחה צבא, אז מדוע בשל שיש עליהם צד תפקיד ציבורי אז הם צריכים ללכת לצבא? ועוד מניין שאותם שיצאו במלחמת עמלק היו בתפקיד ציבורי?. ועוד יש לשאול הרי שבט לוי היה בעל תפקיד ציבורי במקדש, וכן יש לו תפקיד ללמד את העם כמו לסנהדרין, והרמב"ם שממנו מביאים ראיה הרי משווה ללוי ומדגיש את תפקידו ללמד את העם כך שמוכח שלא משנה שיש תפקיד ציבורי? ואם תאמר שהכוונה לתפקיד אזרחי ולא תפקיד קדושתי, והרי מניין שהיו להם תפקיד אזרחי הרי נאמר שהיו בצבא, לא מצאנו שהיה להם תפקיד אחר אלא רק כלוחמים גדולים, אם כן מן הסתם לא היה להם תפקיד ציבורי חוץ מלהיות גדולי צבא בשל שעוזבים את הסנהדרין לצורך הצבא שדוחה את לימודם? ועוד שלכאורה גם בשל תפקידו ציבורי עדיין יש לו דין של לוי, שהרי לוי בהתחלה היו השוטרים (יבמות פו,ב) ובכל זאת נישאר דינם כשבט לוי, ומימלא מה שאומר הרמב"ם על יחיד שפרק עול הרבים הכוונה שאינו חי חיי פרט שדואג לעבודתו וכדומה, אבל לדאוג לציבור זה נחשב עניין שבקדושה ולא אינטרס פרטי גשמי?- ואולי אפשר לומר שאותם גדולי הסנהדרין היו מפורסמים כמנהיגים ולכן העם הסתכל עליהם כמורי הדרך, ולכן יש חשיבות שהם יצאו לילחם כיון שהעם מסתכל עליהם ומעודד על ידיהם, אולם זה דחוק, ועוד שלא עונה לשאר הראיות. במקרה של מלחמת עמלק כיון שעמלק בא בעקבות שרפו ידיהם מד"ת אולי לכן יצאו הצדיקים, אם כי יותר הגיוני לומר להיפך שכיון שבאו בשל שרפו מד"ת, אז ראוי יותר שילמדו תורה תוך כדי המלחמה איתם...
6.3 .כלל ישראל ובפרט שבט יששכר בכניסה לארץ
כל ישראל למדו תורה בזמן המדבר וכשניכנסו לארץ נילחמו, מדוע לא המשיכו ללמוד מתוך פטור שתורתם דוחה את גיוסם? ובפרט שבט יששכר שאמרו עליו שהוא למד וזבולון פרנסו (בראשית רבה עב,ה) אם כך אז הוא במיוחד למד תורה בקביעות גמורה. אז מדוע משבטו יצאו למלחמה, שבמפקד לצבא בתחילת ספר "במדבר" מופיע גם שבטו של יששכר (א,כח-כט)? אלא מוכח שגם הלומדים יוצאים למלחמה.
על טענה זו משיבים החרדים:
א. כיון שהם יכנסו לארץ ויתעסקו בחייהם הגשמיים ולא ילמדו תורה בקביעות, לכן מיד בכניסתם נחשב כבטלים מלימוד. וכן שבט יששכר אף על פי שההסכם נירמז עוד במדבר, אולי לא מיד ביצע את ההסכם עם זבולון ולכן בנתיים הוא כשאר ישראל.
ב.לא היה מי שילחם אלמלי בני ישראל שילחמו ולכן שם לא היתה ברירה, שלא כימנו שיש מספיק חיילים גם ללא גיוסם של בני הישיבות.
ג.היו רבים שלמדו ולכן יכלו הלוחמים לצאת לילחם, אבל בימנו שרוב הציבור אינו לומד יש להשאיר את הלומדים שילמדו ולא להוציאם לצבא.
-על תרוצים אלה משיבים המצדדים בצבא: על א'-אמנם כשיכנסו לארץ לא ילמדו, אולם כרגע הם לומדים ולכן יש לפטרם אם כשלומדים פטורים מצבא, וכן על פי זה יתגייסו מי שעומד לצאת מהישיבה (והרי לשיטת החרדים כל זמן שלומדים לא מתגייס). ושבט יששכר נילחם בזמן דבורה(שופטים ה,טו) וכן בזמן דוד (דברי הימים א ז,א-ה) והרי אז כבר ודאי שעשו את ההסכם (אחרת על איזה תקופה נאמר, משהו בינים שלא במקומות שנילחמו?). על ב'-במפקד ספרו את כל מי שהיה במדבר בגיל גיוס, והרי ודאי שיכלו לא להוציא את כולם, ולהשאיר חלק שילמדו, ולא מצאנו שמתוך הספורים הוציאו חלק ללמוד. ועוד שאם ת"ת דוחה צבא מה אכפת שאין מי שילחם? על ג-מה משנה אם יש רבים שלומדים או לא, אם תורה דוחה צבא אז גם בזמנם שלא יצאו, ואם כעקרון צבא דוחה תורה אז גם אם אין רבים שילמדו, כמו בימנו, חל עליו חובה לצאת לצבא שדוחה את לימודו. ועוד ממתי אנו עושים חשבונות של הקב"ה כמה לומדי תורה הוא צריך בשעה נתונה?
6.4 .חזקיהו המלך
ראיה נוספת לחיובם של תלמידי חכמים, מביאים מהמלך חזקיהו שבתקופתו היו רבים שעסקו בתורה, עד שנאמר בסנהדרין (צד,ב):
"מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". הרי שלמדו בשקידה עצומה כולם ללא יוצא מן הכלל. והנה כשסנחריב בא לקראתו :"עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה" (פתיחתא דאיכא רבתי ל'). מדוע אומר שאינו יכול להרוג ולרדוף, הרי אצלו כולם למדו תורה ומימלא פטורים מלרדוף, ולכן היה צריך רק לומר שאין בו כח לומר שירה?- הרי שגם ת"ח יוצאים לילחם.
על ראיה זו עונים החרדים:
א.אמנם רבים למדו, אולם לא למדו כל היום אלא גם עבדו, ומימלא בהם אין דין של פטור. כמו שאומר הרמב"ם שזה חל רק במי שהקדיש את עצמו לה' לגמרי.
ב.מה שחזקיהו אומר זה לא משום שאילו יכל היה יוצא לילחם, אלא זה ביחס לדברי קודמיו שמובאים קודם שבהם יש התייחסות להרוג ולרדוף, אז גם הוא אומר באותה לשון, ולא שבאמת היה יוצא לילחם.
6.5 .הלכה ללא רמז לפטור תלמידי חכמים
הרמב"ם מביא בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרק ו) מי הפטורים ממלחמת רשות, ולא מופיע שם תלמיד חכם. ובמלחמת מצוה פוסק שכולם יוצאים ולא נאמר שתלמיד חכם פטור. הרי שאין פטור לת"ח כלל שאחרת ודאי שהיה אומר זאת כמו שמפרט את השאר.
על טענה זו עונים החרדים שכיון שהרמב"ם אמר בסוף הלכות שמיטה ויובל שת"ח כמו שבט לוי שאינו נילחם, אז לא מביא שוב דבר שכבר אמרו.
-על תשובה זו עונים המצדדים בצבא, שאם הרמב"ם היה פוסק שת"ח פטור היה אומר זאת בהלכות מלכים ששם מקומות, ולא בהלכות יובל שאינו מקומו ועוד שאמר ברמז (בנוסף שבכלל לא לכך התכוון ראה למעלה..) ואם לא הביא זאת סימן שלא פוסק כך.
6.6 .בעל הטורים
בעל הטורים בדברים (יב,כח) אומר שרק צדיקים יוצאים לילחם "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה'. וסמיך ליה כי יכרית. לומר שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים שעושים הטוב והישר". ואם הוא צדיק ודאי שגם לומד תורה.
על טענה זו עונים החרדים שאין להביא ראיה מדברי דרוש.
6.7 .רבי עקיבא ובר כוכבא
רבי עקיבא היה דורש תורה ברבים ותלמיד חכם גדול מאוד, והוא היה נושא כליו של בר כוכבא, כמו שמביא הרמב"ם בהלכות מלכים (יא,ו). הרי שהשתתף בצבאו של בר כוכבא.
על טענה זו משיבים החרדים: אמנם היה נושא כליו של בר כוכבא, אולם מניין שזה מטעם שצבא דוחה תורה, אפשר שעשה זאת כדי שהעם יאמינו שבר כוכבא מלך המשיח, שהיה חשוב לו שיעזרו לו ולכן הראה דוגמה אישית. אמנם יכל להורות ולשלוח את תלמידיו, אבל זה לא באותה רמה כמו שהוא יעשה זאת, לכן עשה זאת בעצמו.
כתשובה לכלל הראיות האלו טוענת הדעה החרדית שכיון שיש להם מקורות כמו הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל ודברי חז"ל שמובאים בגמרא (שהבאנו למעלה), אז לא משנה שיש ראיות אחרות מהתנ"ך וחז"ל, הם הולכים לפי הדעה המובאת ברמב"ם ובגמרא לשיטתם.
7.סיכום
ראינו את הראיות השונות שכל דעה מביאה, ואת התשובות שנותנים מול הראיות השונות. אפשר לומר שהראיות שמביאים החרדים כהוכחה שיש לשבת בישיבה הם מחז"ל והרמב"ם, וכן הדעה הציונית שיש ללכת לצבא יש לה מקורות בתנ"ך חז"ל וראשונים, כאשר יש ראיות מפורשות מהראשונים שיש ללכת לצבא, לא כהבנה על ידי לימוד מהמקור שמביאים, אלא אמירה מפורשת וברורה שזמן מלחמה אינו זמן ללמוד תורה (כגון הרד"ק).
ראינו שהדעה הציונית הינה בעלת מקורות חזקים וברורים, וחשוב ללמד זאת במיוחד לדור הצעיר. אמנם בכלל חשוב לדעת שהדעה הציונית היא מבוססת ביותר ולא חלשה או לא מוסמכת כמו שלצערנו רבים חושבים בשל שאינם יודעים את המקורות ומושפעים מהגישה החרדית המזלזלת ברבנים ציונים, דבר שלצערנו נותן אותותיו גם בציבור הדתי לאומי שלא רואה ברבותיו כגדולי הדור האמיתים, ואם כך זה בציבור בכלל, בדור הצעיר זה הרבה יותר חמור, כיון שמחפשים לברר את דרכם והרבה יותר מושפעים. לכן יש חשיבות במקביל לחיזוק הערכה הגדולה שיש לתת למורנו ורבותינו גדולי הדור מהציבור הדתי לאומי, גם ללמד את הצעירים את המקורות בכלל הדעה הציונית, ובפרט בעניין הצבא שבה החרדים משקיעים מאמצים רבים בכדי להביא אליהם את הנוער הדתי ציוני שמחפש דרכו, ובזמן הצבא זה הזמן שבו הכי קל לשכנעם. כך יוצא שעומדים בחורים רבים ושומעים טענות של הדעה החרדית ואינם יודעים מה לענות להם וכך נימשכים ועוברים לציבור החרדי. בזמננו כיום כבר יש יותר הבנה ויותר ברור דעות ולכן יש יותר חיזוק בדעה הציונית דתית אצל הצעירים, אולם עדיין זה נושא שנוגע בחסר ולכן חשוב לבררו. בעבודה זו פרטנו את הראיות השונות והתשובות השונות של כל צד, ויש בכך יכולת להעניק ללומד והמעיין מקורות ותשובות בכדי לחזק את דעתו. לא נימנענו מלהביא את הדעות של כל צד, ראיותיו ותשובותיו, בכדי ליהיה ללומד ראיה שלמה וברורה. גם במקום שלא היה ממש תשובות לדעה החרדית הבאנו אפשרויות של תשובות בכדי לברר את ההלכה לאמיתה של תורה ולא רק לברוח ולומר שדעתם לא מובנת.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
