"ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב יעשה אתה כרבים ... והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים" (שמות כו,לא-לג). 'רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן: פָּרוֹכֶת עוֹבְיָהּ טֶפַח. עַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִים נֶאֱרֶגֶת, עַל כָּל־נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים. וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא הָֽיְתָה נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל־שָׁנָה. וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ. הלכה. אִילּוּ אָמַר "חוּט”. אֶחָד. "כָּפוּל”. לִשְׁנַיִם. "שָׁזוּר”. לִשְׁלֹשָׁה. "מָשְׁזָר”. לְשִׁשָּׁה. אַרְבַּע מִיכָּן, הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. תַּנֵּי: שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. אִילּוּ אָמַר "חוט”. אֶחָד. "כָּפוּל”. לִשְׁנַיִם. "שָׁזוּר”. לְאַרְבַּע. "מָשְׁזָר”. לִשְׁמוֹנָה. אַרְבַּע מִיכָּן, הָא תַלְתִּין וּתְרֵיי. תַּנֵּי: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אִילּוּ אָמַר "חוט”. אֶחָד. "כָּפוּל”. לִשְׁנַיִם. "קְלִיעָה”. לִשְׁלֹשָׁה. "שָׁזוּר”. לְשִׁשָּׁה. "מָשְׁזָר”. לִשְׁנֵים עָשָׂר. אַרְבַּע מִיכָּן, הָא אַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב”. מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם, פְּרָצוֹף אֶחָד. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב, שְׁנֵי פְּרָצוֹפּוֹת. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר: מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם, אֲרִי מִיכָּן וַאֲרִי מִיכָּן. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב, אֲרִי מִיכָּן וְחָלַק מִיכָּן. וְחוֹרָנָה אָמַר: מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם, אֲרִי מִיכָּן וְחָלַק מִיכָּן. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב, אֲרִי מִיכָּן וְנֶשֶׁר מִיכָּן' (יר' שקלים פרק ח הלכה ב). 'ארכה ארבעים ורחבה עשרים – כמדת פתח האולם, שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים. פ''ב רבוא – דינרי זהב נעשית. אילו אמר חוט – גבי מלאכת הפרוכת, הייתי אומר שיהא כל חוט כפול לשנים. שזור – אילו נאמר חוט שזור, הייתי אומר שיהא חוטין כפול לשלשה, השתא דכתיב משזר ילפי' מיניה דבעינן חוטין כפול ששה, דהיינו כפל משזר. ארבעה – כלומר וארבעה מינין היו בו: תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, כל אחד חוטין כפול שש, מכאן שהיה כפול כ''ד. מעשה רוקם – גבי מסך הפתח כתיב, וגבי פרכת כתיב מעשה חושב, מאי בינייהו. ר''י ור' נחמיה פליגי – איך היו מעשה חושב ומעשה רוקם, והיאך היו שני פרצופין' (קרבן העדה). נראה שהפרוכת מרמזת על הקשר לתורה בבנ"י, שהוא היסוד של המקדש (שהוא כהמשך למשכן שהיה כהמשך למתן תורה, שה' היה מצווה בו למשה מה לומר לבנ"י לעשיה במצוות [ובכלל המקדש בא להשראת השכינה בישראל, שהיא קשורה עם הקדושה שלנו, שזה בא ביחד עם שמירת התורה ועשיית רצון ה']), ששיא קדושת המקדש הוא בקה"ק שם נמצא הארון עם הלוחות (וס"ת). לכן בפרוכת שהיא מבדילה בין הקודש ובין קה"ק, מרמזים על התורה (ושאר הפרוכות הם כעין דימוי לה). במקדש שני היו שלושה עשרה פרוכות: 'דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני. שבעה כנגד שבעה שערים, אחד לפתחו של היכל, ואחד לפתחו של אולם, ב' בדביר, ב' כנגדן בעליה' (כתובות קו,א), נראה שרומז לי"ג מידות שהתורה נדרש בהם. היו עושים שתי פרוכות בכל שנה, נראה שרומז לשני לוחות הברית (או לפעמיים הלוחות – השלמים והשבורים, כרמז שהמקדש בא לתקן ולהשלים את קלקול שנעשה בהשראת השכינה בעקבות העגל [ראה ב'תורת המקרא' “תרומה”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א, שלכן לשיטת רש"י הצטוו על המשכן רק לאחר העגל], שאז גם נשברו הלוחות. שעכשיו במקדש מחילים קדושה עם המחילה). או מרמז לשני חלקי התורה – תורה שבכתב ותושב"ע. במשכן היו שלושה פרוכות (פתח אוה”מ, שער החצר ופרוכת המבדילה בין הקודש וקה”ק), נראה שזה כנגד שלושת האבות, שהם הבסיס לקדושתנו ומעלתינו, שלכן אנו ראויים לחיבור לתורה (ולכן זה היה במשכן בזמן שהצטוונו על קיום התורה, שנצטוונו באה”מ על עשיתה מאז). הפרוכת נארגה על שבעים ושתים נימים (חוטי שתי), נראה שרומז לשם הגדול בן ע”ב אותיות, כרמז לגילוי שמו בעולם, שזה קשור להשראת השכינה במקדש, וכן לתורה שכולה גילוי שמות ה'. (אולי כרמז שהשם בן ע"ב אותיות מופיע בתורה בשמות יד, יט-כא [ראה רש"י סוכה מה,א ד”ה 'אני והו'], שם מופיע "ויסע מלאך האלקים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם. ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה", שעמוד הענן היה מבדיל בין המחנות, כעין הפרוכת שמבדילה בין שני מקומות). נראה שהפרוכת מבדילה בין המקומות, והיא קשורה לכל אחד מהצדדים (שהיא קצהו), שבזה רומזת לתורה, שיש הפרדה בין שמים לארץ, אבל יש חיבור ביניהם ע"י התורה (ואף מרמז על הפרדה, שלא כל אחד יכול להגיע לכל מדרגה בתורה, שיש דברים שאסור לאדם ללמוד – דבר שאינו ברמתו ללימוד [בסודות התורה]). לכן נראה שהחוט כפול שש או שמונה או שנים עשר (שזהו המחלוקת בברייתות), כרמז בשש לתושב"ע (שהיא בששה סדרים), ומתחברת לבנ"י שאנו שנים עשר שבטים (ואף כל שבט יש לו חיבור משלו לתורה), וזה מכח היותנו בנים לה' כצאצאי האבות, ולכן נרמז בשמונה כנגד המילה שהיא אות ברית לה' שמיצג את בנ"י (שנקראים מולים [משנה נדרים ג,יא]) מאברהם שה' בחר בו. כל חוט כזה נעשה בכל אחד מארבעת סוגי החוטים (תכלת, ארגן, תולעת שני ושש), נראה שארבע מרמז על שלושת האבות ומשה, שאנו ראויים לקבל את התורה מכח האבות, ומשה הוא שהוריד לנו את התורה. וכן קיבלנו את התורה בשל היותנו בנ"י, ואנו יהודים דרך האמהות, שהיהדות נקבעת דרך האם, ולכן רמז על ארבע אמהות. אולי גם כנגד כהנים, לוים, ישראלים ונשים, שיש באלו מצוות שאין באלו, וכן להיפך (שיש מצוות שרק הכהנים עושים, ויש שרק לוים וכדו'), לכן ארבע כנגד ארבעת הסוגים שמשלימים יחד את התורה. סה"כ יוצא (לדעה אחת) עשרים וארבע, כנגד כ"ד מתנות כהונה, שמרמז על מעלת הכהנים שתפקידם הוא ללמד תורה בבנ"י: “יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" (בראשית לג,י). וכן רמז לכך שהעולם עומד על התורה: 'והא"ר אלעזר: אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיהו לג, כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי"' (פסחים סח,ב), שצריך לימוד תורה כל הזמן, ולכן מרמז על כ"ד שעות שיש ביממה (ולכן זה ע”פ חוט של ששה שרומז לתושב”ע, שזהו גילוי של הלימוד תורה שלנו בעולם). לדעה שיוצא סה"כ ל"ב, נראה שמרמז על כל התורה כולה, מתחילתה ועד סופה, שהתורה מתחילה באות ב' – "בראשית" (בראשית א,א), ומסתיימת באות ל' - “לעיני כל ישראל" (דברים לד,יב), ולכן זהו רמז ב-ל”ב (וזה ע”פ חוט של שמונה שמרמז על ברית מילה, כרמז ליחודנו, שזהו "בראשית” שרומז על התורה ובנ”י שנקראו "ראשית" [רש”י בראשית א,א], וכן ב"לעיני כל ישראל”: '"לעיני כל ישראל" – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר "ואשברם לעיניכם", והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר "אשר שברת", יישר כחך ששברת' [רש”י]. הרי שיש מעלה גדולה לבנ"י וחיבור בין בנ”י והתורה, שלכן ה' הסכים שישברו הלוחות בשביל בנ”י). לדעה שיוצא סה"כ מ"ח חוטים, נראה שזה כנגד 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' וכו' (אבות ו,ו) [נראה גם שרומז ל-'חם', שהוא גילוי של האדם הבזוי והבהמי בעולם: '"וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן". רב ושמואל, חד אמר: סרסו, וח"א: רבעו' וכו' (סנהדרין ע,א). שהתורה מתקנת את האדם, להופכו ממשועבד ליצה"ר והבהמיות, להיות אדם קדוש כראוי למעלת אדם]. (וזה לדעה של י"ב חוטים כנגד בנ"י, שהתורה קשורה לכל בנ"י ולכן אנו צריכים להיות ראויים לתורה, ולכן לקיים את מ"ח הדברים שכך התורה תחול בכולנו, ותתגלה בכל אחד ואחד כגילויו [כעין שבכל שבט יש יחוד משלו]). בפרוכת יש דמות של אריה ושל נשר, שהם המלכים (אריה מלך החיות, ונשר מלך העופות), כרמז להיותנו בני מלך, שאנו בניו של ה' ולכן נתן לנו את תורתו. כאשר הפרוכת שהפרידה בין קה"ק והקודש היא "מעשה חושב", שבשל הקירבה למעלת השכינה שבקה"ק, אז מגלים שם שיש גם נשר כרמז לעלייתנו מעלה מעלה לשמי שמים. ולדעה השניה שנעשה הפרוכת ששם בלי ציור בצד אחד, אולי מרמז על כך ששם קשור למעלה כ"ך גבוה עד שאין לתת אפילו קשר לציור מהעולם מרוב מעלתו ולכן נשאר חלק (ולגרסת הגר"א לדעה זו, שברוקם זה אריה מצד אחד ובחושב זה אריה משני הצדדים, אז י"ל שבשל מעלת המקום מתגלה יותר כח היותנו קשורים למלכות, ולכן אריה משני הצדדים). אולי "פרכת" מרמז על גילוי ה' בתורה, שה' והתורה חד (וכן באה לתקן את כל העולם ולגלות בו שכל העולם כולו מאוחד לשם ה'. או רמז שכל המצוות עם כל פרטיהם מרומזים בתורה [ויש ללמוד זאת ע"י דרכי הלימוד שבתושב”ע] ולכן אחד כנגד התורה), שזהו גימטריה של תרי"ג (מצוות), יחד עם שם אלקים, ו-1 (תרי”ג+אלקים+1=700=פרכת). ארכה ארבעים כנגד אורך הזמן של מתן תורה, שהיה משה ארבעים יום בסיני. רחבה עשרים כעין שני הלוחות – השלמים והשבורים, שבכל אחד מהם עשרת הדברות, שכך הגיעה אלינו התורה (שלאחר שמשה שבר את הלוחות הוריד את הלוחות השניים כתיקון והשלמה), או כנגד עשרת הדברות ועשרת המאמרות שהעולם נברא בהם (ועומד על ידם בכל רגע), שזה כנגד זה, והם שמתחברים יחד לגלות את הקדושה בעולם. עוביה טפח אחד, כרמז לה' אחד, שהוא ורצונו (=תורתו) חד הם. הפרכת נעשתה במחיר של פ"ב ריבוא דינרי זהב, אולי רמז לתיקון העגל מזהב, שנעשה כשהתפלל על בנ"י והיה בסיני שלוש פעמים וביקש רחמים, לכן כנגד השם הויה שמסמל חסד כפול שלוש פעמים יוצא 78 ועשה זאת דרך הזכרת זכות שלושת האבות ומסירות נפש של עצמו על בנ"י (שאמר שאם לא מוחל אז שימחנו מספרו), ולכן עוד 4 סה"כ 82. או בדומה, הוריד את מידת הדין שמסומלת בשם אלקים (86), ע"י שלושת אבות ומסירות נפשו, וכך הוריד מהדין (86) ע"י 4, ולכן מרומז ב-82 שהוא 4 פחות. כדי להטביל אותה היו פועלים בזה שלוש מאות כהנים (אמנם בגמ' כבר מובא שזה גוזמה), נראה כרמז שהפרוכת רומזת לתורה, שנתנה בהורדת הלוחות עם עשרת הדברות, ולכן כעין שהיא מרמזת על עשר, ועוד 300 כהנים כרמז לש"י עולמות: 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא”, יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א). כרמז לדבקים בתורה, שמתקנים מטהרים ומקדשים את העולם בזה, כעין הכהנים (שתפקידם לקשר את תורה בבנ”י) שמטהרים את הפרוכת (שמרמזת לתורה, ולכן רמז לעשיית התורה ותיקון העולם בה), הם זוכים לש"י עולמות.