chiddush logo

לקט מ"תורה ככתבה" - פרשת שמיני

נכתב על ידי אורן מס, 9/4/2021

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת שמיני

ויקרא י,א: ויקריבו לפני ה' אש זרה: ש: מהי אש זרה, ומה היה חטאם של נדב ואביהוא? ת: בני אהרן לא קבלו הוראה מדויקת כיצד להקטיר את הקטורת, ומנין להדליק אש על מזבח הזהב (מזבח הקטורת). ההוראה הגיעה מאוחר יותר: וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וּמְלֹא חָפְנָיו, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה; וְהֵבִיא, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ, לִפְנֵי יְהוָה; וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת--וְלֹא יָמוּת. (ויקרא טז, יב-יג). הם סברו כי גם הפעם האש אמורה לרדת מאת ה' על המחתות לפני הקטרת הקטורת, כפי שירדה אש מאת ה' על קרבנות החטאת של אהרן ושל העם (ט,כד). דבר כזה לא קרה, והם לא שאלו אלא יזמו, ובעצמם נתנו בהן אש ממקור חיצוני, היא "אש זרה", אש שאינה מאת ה'. כדבר הזה קרה עם קורח ועדתו. משה אמר להם לקחת מחתות ולתת עליהם קטורת, ואילו הם גם נתנו בעצמם אש: וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת; וְאַתָּה וְאַהֲרֹן, אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם, קְטֹרֶת (במדבר טז,יז-יח), ואכן העונש היה בהתאם לחטא: וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת (במדבר טז,לה).


י,ג: וידום אהרן: ש: מדוע שתק ולא זעק לאחר שמתו שני בניו? ת: לאחר שמשה נחם אותו (בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד), אהרן הבין שנעשה לו חסד גדול מאת ה' בעניין חטא העגל, שהרי ה' מקדש עצמו בהתחשבנות עד מוות בקרוביו כדי לזכות בכבוד מהעם, ואילו הוא לא נענש. תגובת ה"אלם" של אהרן מבטאת מצד אחד צער זועק לשמים, ומצד שני הודאה על כי אין לו "פתחון פה" להתלונן על מות בניו, בכך שהוא עצמו לא נענש על חלקו בחטא העגל.


י,יט: הייטב בעיני ה'? ש: מדוע דווקא 'הַיִּיטַב' (בהא היידוע) ולא ' הֲיִיטַב' (בהא השאלה)? ת: אהרן אינו שואל את משה אם ה' יסכים להצעתו וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, אלא קובע שכך נכון לעשות במצב שנוצר, שבניו לא אכלו את שעיר החטאת בקודש, והנכון בעיניו ('הַיִּיטַב') שהוא עצמו יאכל את השעיר עוד היום ובקודש. משה מתפעל מן הפתרון שאהרן מציג, ואכן מודה ולא בוש שפתרונו של אהרן נכון ומקובל (פסוק כ'). משה אינו עונה על שאלת אהרן, כי כאמור אהרן כלל אינו שואל. הערה: לפי כללי הדקדוק הא השאלה תנוקד בחטף פתח (אלא אם לפניו אות גרונית או שוואית). הא היידוע לעולם לא יבוא לפני פועל, לכן 'הַיִּיטַב' מיידע שֵׁם (ייטב, כגון מֵיטַב) ולא פועל.


יא,ה: ואת השפן: ש: מדוע מזכירה התורה את השפן והארנבת, לאחר שכבר הזכירה את הגמל, והרי שלושתם בעלי תכונה דומה (מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה)? ת: הגמל מתואר כך שבהווה אינו מפריס פרסה (ופרסה איננו מפריס), השפן מוזכר בלשון עתיד (ופרסה לא יפריס) ואילו הארנבת בלשון עבר (ופרסה לא הפריסה). התורה באה לציין שאם חיה כלשהי תתגלה בעתיד, או הייתה בעבר באחד מ"גלגוליה", ללא הפרסת פרסה, היא אסורה באכילה.

 

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה