"זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן" (ויקרא יד,ב). 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). למה עונשו של המספר לשוה"ר הוא בצרעת? בפשטות צרעת היא מחלה מאוד מדבקת ומזיקה מאוד, ולכן היא דומה ללשוה"ר שזה כעין מדבק מהר, שמעבירים מהר בין האנשים את הלשוה”ר, וזה מזיק מאוד ('במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי: הורג למספרו, ולמקבלו ולאומרו' וכו' [שם]), ולכן עונשו של זה הוא בזה. בנוסף, כיון שהצרעת מאוד מדבקת, אז מי שחולה בזה מבודדים אותו הרחק משאר הציבור, ולכן זה עונש ראוי למדבר לשוה"ר, שיקבל צרעת מידה כנגד מידה, שכיון שמרחיק בחטאו בין אנשים, ולכן נענש בצרעת שיתרחק מאנשים, כעין שאמרו חז"ל לעניין עונשו: 'בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא, ואמרי לה רבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא, ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא יג, מו) "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו"? הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה "בדד ישב" וגו'' (שם טז,ב). (זה נאמר לעניין העונש שישב מחוץ למחנה, אבל נראה שזה מגלה על העומק שלכן בכך נענש משמים, ולכן גם הדין שלו בתורה מתגלה כך). בנוסף, בצרעת מבודדים את האדם משאר האנשים ומהקיום הרגיל במחנה ובעיר, שהוא מבודד משאר העולם (כדי שלא ידביק), ולכן זה עונש ראוי לחוטא בלשוה"ר שפוגם בקיום מציאותו בעולם: 'ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תיקרי אותו לא אוכל, אלא אתו לא אוכל' (שם טו,ב). הצרעת היא נגע בצבע לבן ('מראות נגעים שנים שהן ארבעה. בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל. והשאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: השאת כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה' [משנה נגעים א,א]), זהו כמו המספר לשוה”ר, שכשהדבר יוודע למי שמסופר עליו הוא יתבייש ופניו ילבינו, לכן עונשו של זה הוא בזה, כביטוי גילוי לחטאו (גם בלשוה”ר גורם למוות לשלושה ['במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו'], ובמוות האדם מלבין. נראה שלכן יש ארבעה מראות נגעים, כנגד שיש שלושה שמתים ועוד משפיע בחטא זה עונש כללי של מוות לעולם כולו, ולכן סה”כ יש ארבעה סוגים של מוות מהלשוה”ר). אולי אפשר גם: 'תני ר' שמעון בן יוחאי: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע, ולא חיגרין, ולא סומים, ולא אילמים, ולא חרשים ולא שוטים. על אותה שעה הוא אומר (שיר ד): "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים, על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה): "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב" וגו'. מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת? … ורבנן אמרי: מן העגל, דכתיב (שמות לב): "וירא משה את העם כי פרוע הוא", שפרחה בהן צרעת, כמד"א (ויקרא יג): "וראשו יהיה פרוע"' וכו' (ויק"ר יח,ד). ממילא כיון שהצרעת הגיעה בהתחלה בעקבות העגל, כנראה בשל שהיו ראויים להתחייב מיתה (כמו שה' רצה להרגם אלמלי משה עמד והתחנן לה' שיסלח), ובצרעת זהו כמו מיתה: 'ותניא, ארבעה חשובין כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים ... מצורע, דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת"' וכו' (נדרים סד,ב). לכן כשאדם מדבר לשוה"ר (שבזה הוא הורג, אז לכן מגיע לו עונש צרעת כמיתה. וכן) בזה הוא עושה כעין העגל שכפרו ואמרו "אלה אלהיך ישראל", שכך במספר לשוה"ר הוא כופר בה' בזה (כאילו ה' לא ראוהו). אולי זהו שמובא גמ': 'אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהלים יב, ה) "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו". ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית", וכתיב התם (ויקרא כה) "לצמיתות" ומתרגמינן לחלוטין, ותנן: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה' (עירובין טו,ב). שר' יוסי בן זימרא מלמד שהמדבר לשוה"ר כופר בה', וגם שעונשו בצרעת, שאולי בא לומר שזה עונשו בשל שזה חטאו, שבלשוה"ר מעלה את הדין של העגל עליו, ולכן נענש בצרעת כמו שהם נענשו (בשל דין שקשור למיתה. ובנוסף, העגל נעשה בעקבות לשוה”ר, שאמרו שמשה לא חזר ולא יודעים מה איתו ולכן שיעשה את העגל). גם העגל נעשה בעקבות הערב רב, שה' אמר למשה של היה צריך להביאם: '"לך רד כי שחת עמך”, העם אין כתיב כאן אלא עמך. אמר משה: רבון העולם, מנין הם עמי? אמר לו הקב"ה: עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז): "והוצאתי את צבאותי את עמי”, אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב. אתה שהיית עניו וכשר, אמרת לי: לעולם מקבלים השבים. ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך: לאו! ועשיתי רצונך, והם הם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא. ראה מה כתיב: אלה אלהינו אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שהגרים שעלו עם משה, הם עשאוהו, ואמרו לישראל: אלה אלהיך' וכו' (שמו"ר מב,ו). לכן כנגד שהיה צריך להוציא את הערב רב ממחנה ישראל, שלא יצאו ממצרים עם בנ"י, ובפרט שלא יהיו בקבלת התורה עם ישראל (שה' אמר שלא להוציאם, וגם כשכבר הוציאם ממצרים אילו היו מחוץ למחנה לא היו מחטיאים את ישראל), לכן עונשו של המדבר לשוה"ר שבזה הוא כגילוי של העגל, הוא בצרעת שבזה הוא מורחק מהאנשים, ואף מוצא מחוץ למחנה (שלא ידביקם), כמו שהיה צריך להעשות בערב רב. אולי לכן מובא במדרש שנגעים באים על עשרה דברים ('על עשרה דברים נגעים באים' וכו'. ויק"ר יז,ג), שעשרה כנגד עשרת הדברות, כעין המובא במדרש על מספר הפרשיות: 'עשרה פרשיות של נגעים הם כנגד י' דברות, שאם יקיימו ישראל אותם, הקב"ה מצילם מהם, ואם לאו, הם לוקים בהם' וכו' (מדרש תדשא, טו), שנראה שיש עשרה פרשיות כנגד הדברות, לרמז שהנגעים באים על עשרה דברים כנגד הדברות, שזה קשור לכך שהנגעים קשורים לעגל שנעשה בקבלת התורה (וכן בגלל העגל נשברו הלוחות). [לכן גם מי שאחראי על דיני הנגעים זהו הכהנים, שהם אחראים על תיקון חטא העגל ע"י עבודת המקדש].