בשלושה מקומות מסופר ששאול הומלך על ישראל:

1. בקצה הרמה, עירו של שמואל (שמואל א י 1): "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ, וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד!". באותו מעמד היו רק שמואל ושאול.
2. במצפה, באסיפה של כל העם, לאחר ששאול נבחר בהגרלה (שמואל א י 25-24, 27): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם, הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה', כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם; וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶךְ. וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי ה'... וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ, מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה?! וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה; וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ".
3. בגלגל, לאחר ששאול ניצח את בני עמון (שמואל א יא 15-12): "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?! תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה, כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה' תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל..."

שלוש ההמלכות מתארות תהליך הגיוני: בהתחלה רק שאול עצמו ידע שהוא מלך; ההמלכה נועדה לתת לשאול שהות לעכל ולגרום לו להשתנות.
הפעם השנייה הייתה בטקס ציבורי במצפה ומטרתה להראות לכל עם ישראל שאלוהים בחר במלך. ואולם זה לא עשה אותו מלך. הוא שב לביתו לאחר ההמלכה. כל בני ישראל ידעו שהוא מלך, אך לא כולם קיבלו זאת – חלק בזו לו.
הפעם השלישית הייתה בעקבות המלחמה בבני עמון והיא נעשתה בידי העם. המלחמה ביבש גלעד הפכה את שאול למלך מאחר שתפס מנהיגות, עזב את השדה וגייס צבא. זה מה שהפך אותו בעיני העם למלך.

ההמלכה הראשונה:

פרק ט: שמואל מושח את שאול בארבע עיניים. שאול צריך לעבור מהפך אישי בדרך להיות מלך. העובדה ששמואל מושח את שאול אינה הופכת את שאול למלך. יש פער הכרחי בין האקט המעשי של הפיכת אדם למלך לבין הפיכתו למלך בפועל. קודם כול שאול צריך לעבור איזה תהליך. השיחה הראשונה של שמואל עם שאול בסעודת הזבח אמורה לרמז לשאול שעליו להתחיל לשנות את צורת ההסתכלות שלו, והשינוי המשמעותי יותר בדרך מחשבתו יבוא בשלושת האותות. שמואל מנבא לשאול מה הולך לעבור על שאול בו ביום. יש לאותות הבנה עמוקה יותר. רוח ה' צולחת על שאול, אך נראה ששאול עדיין אינו מעכל את תפקיד חייו.

ההמלכה השנייה:

פרק י': המלכה פומבית בבנימין באמצעות לכידה בגורל. יש חשיבות בפומביות כדי שכל העם יראה שהוא בחירה אלוהית. בנימין היה השבט הצעיר ואיש לא היה מקבל מלך משבט בנימין אילולא נעשתה ההמלכה בפומבי לעיני כל ישראל. ואולם שאול האדם היחיד שאינו נמצא, הוא נחבא אל הכלים. נראה שאינו בטוח לחלוטין שהוא עומד להיות מלך ואינו מוכן נפשית. לכן יש להביאו ולהרים אותו כדי שכל העם יראה שהוא משכמו ומעלה. ואז שמואל אומר (פרק י 24) "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם, הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה', כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם". ואז העם מריע: "וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ, יְחִי הַמֶּלֶך". אף שהעם מריע לו שאול עודנו חסר ביטחון.
"וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ (פרק י 25) וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ, גִּבְעָתָה; וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם" (26). שאול חוזר הביתה כאילו לא קרה דבר. למוחרת הוא יוצא לחרוש, שב לעבודת החקלאות. המליכו מלך – ואין מלך. "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ, מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, וַיִּבְזֻהוּ, וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה; וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ" (27).
המתנגדים מוגדרים בני בלייעל אך הרושם הוא שהם הרוב כי נאמר: "וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם" (26) שזה נראה מעט. הם כנראה האנשים שמאוד רצו במלך.
גם ההמלכה השנייה מסתיימת בלא כלום. חוסר תגובתו לבני הבלייעל מתגלה בעייתית ומתפרשת כחולשה. שאול אינו משמיע קול.

ההמלכה השלישית:

ההמלכה הראשונה, המשיחה, נעשתה בסתר ונועדה להכין את שאול נפשית לקראת תפקיד חייו. לכן חשוב היה שתיעשה בחשאי. גם נערו לא היה נוכח בהמלכה זו.
ההמלכה השנייה היא כבר המלכה פומבית באמצעות לכידה בגורל. חשוב שהעם יבין שהמלך הוא בחיר ה'. אלוהים פונה לשמואל ואומר שיש לשים מלך והוא בוחר בשאול.
אבל זה לא מספיק. העם גם צריך לבחור את המלך. עובדה, רבים היו בני הבלייעל שפקפקו בשאול, ואולי בצדק, כי לאחר ההמלכה הפומבית שאול חוזר לביתו, לחקלאות. שאול לא באמת השתנה ויש ספק רב אם 'יספק את הסחורה'.
ההמלכה השלישית, או חידוש המלוכה, נעשתה בעקבות ניצחון מזהיר של שאול בקרב מול העמונים. שאול מתפקד כמלך, מגייס בכפייה את העם ללחימה (סמכות של מלך), מגיע מספר עצום של לוחמים ובקרב הוא מתגלה טקטיקן מזהיר. זו ההמלכה החשובה ביותר מכיוון שכאן העם עצמו בוחר במלך, רוצה בו.
שאול הופך למלך באקט מהיר – תִּצְלַח עליו רוח ה', סוף סוף שאול מקבל אחריות. הוא שוחט את צמד הבקר, כלומר עושה מעשה סמלי להראות שאינו חוזר להיות חקלאי. שאול גם מבתר את הפרים ל-12 חלקים ושולח אותם בכל הארץ עם איום כלכלי ממשי. תגובת העם: "וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם, וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד" (שמואל א יא 7).
שאול מכנס את כל האנשים בבזק שזה נחל בין הר הגלבוע והרי שומרון. מבחינה אסטרטגית המיקום מעולה. שאול מארגן את הצבא קרוב לאויב מצד אחד ומצד שני האויב אינו יכול לראות את ההתארגנות. הצבא יוצא בלילה. תכנון הקרב וביצועו מוצלחים מאוד, ושאול מראה התנהגות מושלמת של מלך. "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ: תְּנוּ הָאֲנָשִׁים, וּנְמִיתֵם" (12). אמירה זו של העם מלמדת שרוב העם עִם שאול (שלא כאנשי החיל בהמלכה השנייה שנראה שהיו מעטים). שמואל אינו עונה. שמואל מפנה את הבמה לשאול.
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה: כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה' תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל" (13). וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה" (14).
וכששמואל עונה הוא אומר משהו אחר לגמרי – בואו ונמליך. וזו ההמלכה החשובה ביותר.
וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה'; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד" (15)
שאול תופס מנהיגות והופך למלך. ואולם המבחן האמיתי יהיה מכאן ואילך.