לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת בא

שמות י,כד: וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם: מלבי"ם: "למה בחר פרעה תחילה שיישארו הטף, ועתה בחר שיישארו המקנה? ... חשב שהולכים לעבוד לפועל הטוב (האליל הפועל טוב, בניגוד לאליל הפועל רע) ואם כן אין צריך להקריב קורבנות, רק שילכו הטף". פרעה פרקטי, מה צריך הטף לעבוד לפועל הטוב עם הצאן, או טף או צאן.

יב,יב: וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה: מדוע 'שפטים' ולא 'משפטים'? מלבי"ם: "שפטים – היינו מה שהם נגד הטבע". ה' רצה לא רק להעניש את המצרים, אלא להראות את כוחו, 'אני ה'', ובלשון המלבי"ם: "עונשים כאלה לא יוכל לעשות רק ה' לבדו, לא זולתו".

יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: איך לחשב את 430 השנים? מלבי"ם: "מיום שנולד מנשה ואפרים שהיה חמש שנים שבא יעקב (לפי פרקי דרבי אליעזר, פ' מח), ומאז ישבו ג' נפשות (?) במצרים רט"ו (215) שנה, ויען שהם שעבדו בם ביום ובלילה ... כפלו את החשבון (215*2=430) ... ולי נראה עוד במה שכתוב בזוהר שצבאות ה' השלימו החשבון, כי צבא מעלה היו עמהם בגלות ונשתתפו בצרתם ולכן חישבו החשבון מִשְנֶה, ונעשה (215*2=) 430 שנים, ועל זה אמר". שתי אופציות מציג המלבי"ם, אחת מהמדרש ואחת מהזוהר. ראו בביאור אי"ם שמצא פתרון פשט פשוט, ולהלן ב'וידעת היום' גם מצא הסבר מדוע ישבו 430 שנה ולא 400 שנה לפי הגזירה ב"ברית בין הבתרים".