לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת בא

י,ו: ויפן ויצא: ש: מדוע נכתב בלשון יחיד, האם רק משה פנה ויצא, הלא משה ואהרן באו יחד אל פרעה (פסוק ג')? ת: משה הוא המנהיג והיוזם, גם כשבאו אל פרעה (ויבוא משה, ואחריו גם אהרן), לכן גם ביציאה מפרעה, משה יוצא ראשון, ומאליו אהרן מצטרף אליו, אף כי לא נאמר בפירוש. וכן במכת הארבה, גם אהרן בא אל פרעה (וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; פסוק טז), אך בפסוק יח: וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה, כלומר משה הוא היוזם והמנהיג.

 יא,ב: וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה: תובנה: יש לשמור על כללי צניעות, גם בעניינים כספיים. כאשר משה קבל את השליחות להוציא את העם ממצרים, ה' הבטיח לו (ג,כב) שאישה לבדה תשאל (כלומר תבקש ותדרוש) משכנתה ומגרת ביתה כסף וזהב (שלמעשה נגזלו מן היהודים באמצעות שרי המיסים; א,יא). עתה נראה שאם אישה לבדה תעסוק במלאכת גבייה זאת היא תתקל בבעיות צניעות, כי בבתי השכנות יימצאו גברים שאין להם יותר צאן ובקר, ולכן לא יהיו בשדות אלא בביתם. לכן ה' משנה את הציווי, לכך שגבר ישאל וידרוש את כספו מרעהו הגבר, ואישה תשאל ותדרוש מאישה שכנה ומגרת ביתה.

יב,מט: תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם: תובנה: נוכרי הגר בארץ ישראל חייב לקבל עליו את חוקי התורה, כולל מילה (פסוק מ"ח), אחרת לא יוכל לגור בארץ ("בתוככם").

יג,טז: ולטוטפות בין עיניך: ש: מהן ה'טוטפות'? ת: דבר הגורם זיכרון מעולה. בפסוק ט' לעיל נאמר וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, כלומר האות על היד ואותו חפץ שיגרום לאדם לראות בין העיניים, לצפות היטב ובכך להיזכר בעניין שלשמו שמו את החפץ בין העיניים. לזכור הן את עניין החמץ והן את עניין פטר רחם.