"ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה. ותיראן המילדת את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים. ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים. ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו. וייטב אלקים למילדת וירב העם ויעצמו מאד. ויהי כי יראו המילדת את האלקים ויעש להם בתים" וגו' (שמות א,טו-כא). התורה מספרת שהמיילדות לא הרגו אלא החיו את הילדים, לכאורה זה אותו דבר? לכן דורשים חז"ל: '"ותחיין את הילדים", תנא: לא דיין שלא המיתו אותן, אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון' (סוטה יא,ב). לא רק שלא הרגו אלא גם פעלו כדי שיוכלו לשרוד גם אח"כ. לכן בזכות זה זכו לשכר גדול: '"ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים", רב ושמואל, חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. מ"ד בתי כהונה ולויה – אהרן ומשה, ומ"ד בתי מלכות – דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב (דברי הימים א ב, יט) "ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכתיב (שמואל א יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי" וגו'' (שם). בשל מעשיהם שהיו יראות את ה' וראו זאת אחרים, לכן זכו להעמיד מהם בתי כהונה ולויה שהם מייצגים את ה' בעולם, וכן מלכות ישראל שהיא מייצגת את ה' (“וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" [דה"י א כט,כג]. כאן "וישמעו אליו" שזה לשמוע לצד החיובי כרצון ה', כהיפך מ"ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים" כיון שזה היה לצד הרע). יותר מזה, כיון שלא הסתפקו רק בלא להרוג, אלא גם פעלו להחיות לכן זכו שיצאו מהם משה, אהרן ודוד שהיו מנהיגים שדאגו במיוחד לפעול לחייהם הגשמיים של ישראל (משה – מן, אהרן – ענני כבוד, דוד יצא להילחם בשביל פרנסתם של ישראל ['… כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה. אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד' וכו'. סנהדרין טז,א]), וכמובן שהיה כנגד הצד הגשמי גם צד רוחני כנגדו, שמתבטא בקדושה (כהונה, לויה ומלכות). נראה גם שלא רק שלא שמעו לפרעה בקשר לבנים, אלא גם בקשר אליו, כמו שדרשו: '"ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן" וגו', 'להן' מיבעי ליה? א"ר יוסי בר' חנינא: מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו' (סוטה שם). שלא נכנעו לו לחטוא, אלא שמרו על כשרותן וממילא גם על הייחוס. לכן כנגד זה מתבטא בכהונה ולויה ומלכות שעוברים בירושה – ייחוס. (אמנם מעלת משה בתורה לא עברה הלאה בירושה, כיון שמדובר בתורה שכולם שווים בה, אבל היה בו גילוי במיוחד של מעלת לויה שהם אחראים על התורה [שהרי הוא הביא את התורה], וחלק מעין זה המשיך בזרעו שהרי הלויה ממשיכה ביחוסו, אמנם לא ברמתו בתורה שהתגלתה רק אצלו, אבל עדיין יש גילוי של המשכיות של כעין מה שהתגלה בו במעלה גדולה, בזכות אמונתה]). '"ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות" וגו'. רב ושמואל, חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מ"ד אשה ובתה – יוכבד ומרים, ומ"ד כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע. תניא כמ"ד אשה ובתה, דתניא: שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד, ד"א: שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה ומוציאה את הולד, ד"א: פועה שהיתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל' (שם). בהסבר הראשון בברייתא זה מה פעולתה בלידה, והשני זה מה שנעשה בקשר לכלל בנ"י, שנראה שזה קשור בזה, שבזכות מעשיה בלידה, זכתה שייעשה בזכותה דבר בכלל בנ"י (שיתרבו, או שיוודע שיבוא גואלם). נראה שאותו דבר גם לדורות יש השפעה שכזו: יוכבד שהיא שפרה שמשפרת את הוולד, זכתה שיצאו ממנה משה ואהרן, שהם משפרים את בנ"י בקדושה לפני הקב"ה. בנוסף, פרו ורבו בימיה, כך גם משה ואהרן עמדו והגנו על בנ"י מכיליון ומיתה רבה (בעגל משה ביקש מה' שלא יכלם, ואהרן עשה את העגל כדי שיוכלו לקבל כפרה [סנהדרין ז,א], וכן לאחר עדת קרח משה שלח את אהרן עם הקטורת לעצור את המגפה. ובכלל בזכות המן שהיה להם מה לאכול וענני הכבוד שהגנו עליהם יכלו להתרבות ולא היו כלים במדבר). מרים שהיא פועה לולד, שעושה קולות ומוציאה אותו, היא זכתה להשמיע את קולה ברוה"ק שיוולד משה, וכן היא החזירה בטענותיה את נישואי הוריה (סוטה ב,א) וכך נולד משה (כעין שהוציא אותו ע"י קולה [אולי בזכות שגרמה שיחזרו זכתה גם להשמיע מה יוולד מזה]) שהוא יגאל את ישראל, ולכן זכתה שיצא ממנה דוד שממנו הגאולה תבוא, וכן דוד אמר את תהלים ברוה”ק, כעין מרים שאמרה את דבריה ע"י רוה"ק.