"ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,ט). מה הכוונה בחלב ודבש? מסביר רש"י: '"זבת חלב ודבש" – חלב זב מן העזים, והדבש זב מן התמרים ומן התאנים (מגילה ו)' (רש"י. שמות יג,ה). כך משמע גם בגמ' בכמה מקומות (כגון: 'רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק. חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני, וחלבא טייף מנייהו, ומיערב בהדי הדדי. אמר: היינו "זבת חלב ודבש”' [כתובות קיא,ב]). במכילתא דרשב"י מובאת מחלוקת: 'ארץ זבת חלב ודבש. ר' אליעזר אומר: חלב זה חלב הפירות, דבש זה דבש תמרים. ר' עקיבה אומר: חלב זה חלב ודאי, וכן הוא אומר (יואל ד' י"ח) "והיה ביום ההוא (יטיפו) [יטפו] ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב". דבש. זה דבש היערות, וכן הוא אומר (שמואל א' י"ד כ"ו) "ויבא העם אל היער והנה הלך דבש”' (מכילתא דרשב"י יג,ד). בפשטות זה מחלוקת מה המובן. אולם בפשטות סתם חלב מתפרש על חלב ממש (שזהו סתם חלב), וסתם דבש מתפרש על דבש תמרים (להבדיל מדבש דבורים שנקרא דבש יערות). לכן נראה שר"א ור"ע לא באו לפרש את הפס' כפשוטו, אלא לומר שהפס' מרמז גם לזה, שכיון שהתורה מחברת בין שני דברים שונים (שחלב מהחי, ודבש מהצומח), זה בא לרמז שיש גם מובן נוסף ב"חלב ודבש". לכן לר"א זה בא לרמז לא רק שיש דבש תמרים שהוא מתוק וטעים לאדם, אלא כל פירות א"י משובחים, שזהו "חלב" שמרמז על חלב הפירות, שכל הפירות הם שמנים וטובים. ר"ע בא לרמז על עניינים רוחניים, לכן מרמז שכמו שהחלב מהחי, כך גם הדבש מרמז על מהחי, שזהו דבש דבורים. ומדוע היה חשוב לתורה לרמז על זה? זהו כמו שדרש הרצי"ה זצ"ל, שחלב ודבש היו צריכים להיות אסורים. החלב משום אבר מן החי, וכן מקורו מהדם שאסור באכילה, והדבש בא מדבורים, ולכן היה צריך להיות הדין שאסור, כיון שהבא מן הטמא – טמא, ובכ"ז התורה גילתה שזה מותר. שזה בא ללמד על א"י שהחומרי שבה קדוש, שלא כמו שנראה מהצד הפשוט שיש להתרחק מהחומרי ('לזמן הזה', שבט, עמ' 182-183). לכן נראה שר"א ור"ע משלימים זה את זה, שר"א בא להדגיש את הרמז של מעלת פירות א"י הגשמיים (שההשפעה של הקדושה מתגלה בשבח הפירות, מעין הנאמר: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע: מיום שחרב בית המקדש... וניטל טעם הפירות. רבי יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות' [משנה סוטה ט,יב]), ור"ע בא לרמז על מעלתה של קדושת א"י, שאפילו החומרי שבה קדוש, שמעלה את האדם בקדושה (כעין החלב ודבש שבאים מהחי ועולים באכילת האדם לחיבור למעלת אדם, שהוא צלם אלקים, כך גם מתעלים בא"י בדרגות לקדושה, לחיבור לה'). על הפס' שלנו מובא בספרי: '"ויביאנו אל המקום הזה”. זה בית המקדש. או יכול זה ארץ ישראל? כשהוא אומר "ויתן לנו את הארץ הזאת” (הוי אומר זו ארץ ישראל) [הרי א"י אמור]. ומת"ל (=ומה תלמוד לומר) "ויביאנו אל המקום הזה”? זה בנין בהמ"ק. "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת". בשכר ביאתנו אל המקום הזה, ניתן לנו את הארץ הזאת'. הרי שיש קשר בין הארץ למקדש, לכן נראה שזה מרמז על כח קדושתה של א"י, שלכן קשורים זה בזה, ממילא גם מה שנאמר מיד "ארץ זבת חלב ודבש" (שהוא כפירוט על "הארץ הזאת" שנאמר קודם), מרמז על מעלת קדושתה של א"י, שזהו כמו שהבאנו מקודם מהרצי"ה זצ"ל. אולי לכן גם מובא בספרי: '"ארץ זבת חלב ודבש”. נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש. מה להלן ארץ חמשת עממים, אף כאן ארץ חמשת עממים. מכאן היה ר' יוסי הגלילי אומר: אין מביאים בכורים מעבר לירדן, שאינה זבת חלב ודבש'. שנרמז על חמשת העממין בהקשר לארץ זבת חלב ודבש, כדי לרמז על התורה (חמשה חומשים), שכמו שהתורה מעלה ומתקנת את העולם לקדושה, כך גם א"י. אולי ברמז "חלב ודבש" גימטריה 352. כרמז שע"י א"י מתחבר האדם לתורה, שזה רמוז ב-מב (“ודברת בם") , וממילא מתעלה עוד עד שזוכה לש"י עולמות של צדיקים ('דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", "יש" בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' [סנהדרין ק,א]). לכן סה"כ (מב+שי) זה 352. אולי גם רמז "חלב" גימטריה 40 כנגד ימי העליה לקבלת התורה. “ודבש" גימטריה 'שבי', כנגד מה שהיה במתן תורה: “עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" (תהלים סח,יט). שמשה הוריד את התורה לארץ, כך מרומז שבא"י זהו מקום חיבור לשכינה, כעין משה שהיה עם השכינה במרום, והתורה שירדה לעולם לקדש את החומרי. (“לקחת מתנות באדם" מרמז על המתנות מהמלאכים, וגם השטן נתן מתנה [שבת פט,א]. כך שרמז כאן גם שהחומרי שהוא הכלי של השטן, בא"י הוא ניתן לנו לקדושה, ולא לחטא).