"על קוצו של יוד..." פרשת עקב
נכתב על ידי שימי, 28/8/2020
"על קוצו של יוד..." פרשת עקב
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך – למען ירבו ימיכם וימי בנכם..." (דברים י"א כ'- כ"א)
במסכת מנחות – נאמר במשנה: " שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, אפילו כתב אחד מעכבן" והקשו בגמ" פשיטה? ותירצו: " לא נצרכה אלא לקוצו של יוד" ושוב הקשו "והא נמי פשיטא?" וישבו שחידושה של המשנה לא נצרך אלא ללמדנו ש"כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה – פסולה" כלומר: היה ברור כבר מתחילה שהאות יוד צריכה להיכתב כהלכתה בשלומותיה אך יכולתי לסבור שאם דביקה לאות שלפניה או של אחריה ממילא אינה מוקפת גויל תהא כשרה, משמיעתנו המשנה שאין הדבר כן, והמזוזה פסולה.
בזמננו משתמשים ב"קוצו של יוד" לציין שלמות והקפדה. אך ראוי לשים לב למקור הביטוי, שמדובר אכן בשלמותה של האות יוד, והיא פוסלת את המזוזה אם מהצד אין היא מובלטת לחלוטין! השלמות והתמימות חיבות להיות מכל צד! לא די שהיא לכשעצמה כתובה כדבעי!
כולנו מכירים את המצב המביך כשהבעל קורא מצא פסול לכאורה בספר התורה, כגון נון סופית שרגלה מופסקת מיד לאחר הברור עם הרב אם נותר בשאריתה צורת נון ועדיין – מוצאים ספר תורה אחר מגוללים אותו, לפעמים הרבה מאד צער שמתאפשרת הקריאה מחדש, כשעצביהם של אי אלו מתפללים אינם עומדים להם במבחן.
מה הטעם בתפילין ומזוזה שכל שנוי קל פוסלים אותן? ומה הטעם בס"ת שלא מתאפשרת הקריאה בשל שיבוש אות אחת? – הרי אין איש מכחיש את הכתוב! והרי אין השומעים מבחינים כלל אם האות מופסקת או לא ? ! הרי במקומות רבים חששו חז"ל ל"טירחה דציבורא", משמע שהיה מקום לאסור ולגזור כדי שלא יכשלו בדברי תורה, בכל זאת פעמים רבות נמנעו מלעשות כך מפני טירחתו של הציבור, או משום חסרון כיס, שכן התורה חסה על ממונם של ישראל, ואילו כאן נדמה שהיה מקום להתחשב עם זה, אם כן מהי אפוא הטעם שההלכה מזקיקה אותנו לגנוז ספר תורה זה מעל פנינו עד שיתוקן? ומה הטעם בתפילין ומזוזות שאין להם יותר תקנה?
המענה לכך על פי שמבואר ברמב"ם בסוף הלכות מזוזה: "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא הכל חובת תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקבה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרעו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו – מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים".
ממילא מובן דברים שמהווים אות וסמל חיבים להיות שלמים ומדויקים בתכלית! הלא אם ישים אדם דגל של האומה שלו בשינוים ועיבודים חדשים, מיד כולם ישמו לב ויגיבו לשינוי בגלל גודל חשיבותו אף הדבר הזה כן.
וכן ס"ת שצריך לדאוג לשלמות מלאה של הספר, ולא הוא פסול לקריאה, אם כי ניתן לתקנו בשל חסרון כיס הגדול שיש בפסילתו, אך הטעם המחמיר מאד לגישה זו, כי כבר ה התנסינו לכל אורך ההיסטוריה שלנו בכל מיני התחכמיות של תיקונים והקלות, שהסתיימו בבכיה לדורות ב"קריעת התורה" ובכפירה בעיקר. הסטיה – ולו הקלה- מרדכי אבות, שלא על פי מורא הוראה כדת- הינה הרת אסון! ספר תורה שהנון נפסקה ולא נותר בשארית האות צורת נון – אמנם יש לנהוג בו כבוד – אך הספר פסול לשימוש.
וכשם שבמזוזה, גם דברים צדדים פוסלים אותה לצמיתות, כך גם בספר תורה. יכול להיות ס"ת כתוב להפליא, מדויק, מהוקצע ומהודר, ובכל זאת הינו פסול ודחוי וטעון שריפה, הרי הוא הספר שכתבו אדם שאינו מאמין באמיתות התורה, או שנפסל במקרה שנכתבו האזכרות שבו שלא לשמה, או שלא עובד הגויל לשמה כפי שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך בהלכות ספר תורה.
המסר:
במחשבה הקפידה התורה "על קוצו של יוד" אך בבשר שנתערב בחלב למשל, אמרה התורה שהחלב נאסר "עד נתינת טעם" באו חכמים ועשו סיג לתורה ואמרו "עד שישים". לא כן בדברים שמסמלים דעות והשקפות. במוח היהודי אין אף שמץ של פסול. לא מועיל ביטול בשישים...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
