הרשב"ץ כתב שאין מלין מילה שלא בזמנה ביום חמישי, שנמצא שהיום השלישי הכואב יהיה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת.

וכמו שאין עולים לספינה שלושה ימים קודם שבת.

דבריו הובאו בבדק - הבית (תוספות מאוחרות לבית יוסף). ולכן פסק כף החיים כך, וכן מנהג הספרדים.

ואצל האשכנזים - הט"ז פסק כמו הרשב"ץ.

אבל הש"ך הקשה מהגמרא שלנו: קטן נימול לח', לט'... לי"ב. לא פחות ולא יותר.

וכתב דלדברי הט"ז משכחת לה בט"ו. כגון שחל ראש השנה בשלישי וברביעי, ונולד בביה"ש ספק יום שני ספק יום שלישי.

נדחה מצד ביה"ש יום אחד. ועוד יומיים מצד ראש השנה (הרי 11). ומוצאי ראש השנה כבר חמישי, הרי נדחה עד ליום ראשון הבא, ארבעה ימים, הרי 15.

ולעניין ההשוואה מעלייה לספינה - דחה, שהרי מותר לעלות לדבר מצווה לספינה.

והוסיף המהרש"א:
כל המשהה - עושה איסור, ולדעת הראב"ד עובר בכל יום בעשה.

אמנם לכאורה הוא נוקט לשון גוזמא לאיים, שלא שייך כרת באב על בנו, אלא רק בגדול שאינו מל את עצמו, כדמוכח בגמרא לעיל (קלב:).