עיונים לשוניים - הפטרת חזון: "כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו" -דו משמעות
נכתב על ידי איתיאל, 21/7/2020
השבוע, יש לנו ההפטרה הקשה ביותר בסדרת "תלת דפורענתא", "חזון ישעיהו".
בהפטרה יש לנו דוגמה לפסוק עם דו-משמעות. מכיוון שפסוקי התנ"ך אינם מפוסקים, יש אפשרות לכמה פיסוקים שונים באותו משפט (דבר שהיה נמנע באמצעות הוספת פסיק).
כך אומר הפסוק:
לוּלֵי֙ ה' צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃ (ישעיהו א', ט').
רוב המפרשים מפסקים כך:
"לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט. כסדום היינו, לעמורה דמינו".
כלומר: המילה "כמעט" היא תואר הפועל של המילה "הותיר". האות כ' אינה כ"ף הדמיון אלא כ"ף ההשוואה.
אך רש"י מפסק אחרת:
"לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד. כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו".
הראב"ע מגיב על פירוש זה: "וכמעט - דבק עם 'שריד', בעבור טעם המפסיק, כי עיקר גדול הוא לשמור דרך הטעמים ".
כלומר: תחת המילה "כמעט" יש אתנחתא, כמו פסיק. לכן עליה להתקשר עם המשפט הקודם ולא עם הבא.
(יש להעיר כי הראב"ע עצמו מפרש לפעמים נגד הטעמים... ובאופן כללי הטעמים כפי שהם בידינו הם מהטברנים, חכמי המסורה בימי הגאונים. כך שהם אמנם פירוש חשוב ומרכזי, אך הפרשנים הקלאסים לא נמנעו מלחלוק עליהם. וגם חז"ל מפרשים פסוקים רבים בצורה שאינה מתאימה לפסקי הטעמים).
כלומר: המילה "כמעט" היא תואר הפועל של המילה "היינו" (ו"דמינו").
מדוע מפרש רש"י כך?
1. רש"י מעדיף להיצמד לדרשת חז"ל:
לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן... שנאמר: "כמעט כסדום היינו".. מאי אהדר להו (החזיר להם) נביא? "שמעו דבר ה' קציני סדום" (ברכות י"ט עמוד א').
כלומר: חז"ל הבינו שבפסוק הראשון פתחו פה לשטן, אמרו שהיו כמעט כסדום. בשל כך הידרדרו והגיעו בפסוק הבא להיות ממש קציני סדום.
2. רש"י, באהבת ישראל גדולה, לא מוכן לפרש שעם ישראל היה כסדום (אפילו אם זה רק אפשרות תיאורטית: לוּלֵי), רק "כמעט".
*
יש בפסוק עניין נוסף:
כאשר משווים בין שני דברים, צריך להבין מה נקודת ההשוואה. כאן משווים לסדום ולעמורה.
ניתן להשוות למצב המוסרי הירוד של סדום ועמורה, או להשוות לסוף הטראגי שלהם.
הפסוק נמצא לאחר ארבעה (וחצי) פסוקים העוסקים בחורבן יהודה (כולל הביטוי "כמהפכת זרים" - המזכיר את הפיכת סדום ועמורה). לפיכך מתבקש לפרש שגם פסוק זה מתייחס לחורבן, וכך פירשו רש"י ומצודות.
אך הפסוק הבא עובר לדבר (עד סוף הפרק) על המצב הרוחני - "שמעו דבר ה' קציני סדום". ולכן חז"ל מפרשים שהכוונה למצב הרוחני.
ומעניין פירושו של המלבי"ם המחלק: כיוון ש"כסדום היינו" - מצב רוחני, ולכן התבקש ש"לעמורה דמינו" - מצב פיזי. מסדום היה ניצול (לוט ובנותיו), אך עמורה נחרבה כליל.
הוא מחלק בין " דמה כ..." שפירושו דימיון חלקי, לבין "היה ל..." שפירושו השוואה מוחלטת. ההשוואה לסדום היא מהצד המוסרי, והיא מוחלטת. ההשוואה לעמורה היא לעניין החורבן, והיא אינה מוחלטת, שכן ה' ברחמיו הותיר שריד כמעט.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
