בס"ד

מסופר על אברך מבני ברק שראש הכולל בו הוא לומד בבני ברק ביקש ממנו שימצא מדפסת שתשמש את הכולל, והוא חיפש ביד 2 וקיוה למצוא דגם מסוים עם נתונים טובים שהמליצו לו עליו בחברה, ולשמחתו הוא מצא שתי מודעות חדשות שלא הופיעו כשהוא בדק כשבוע לפני כן, האחת בחולון והשניה בטבריה. האברך העדיף שאשתו תתקשר למוכרת מחולון כדי לבדוק פרטים אודות המדפסת, כדאיתא במשנה: "וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם" (אבות א, ה), וכל שכן בחודש תמוז בימים שבין שתי הפרשיות של בלק ובלעם שעוסקת בבני ישראל שחטאו עם בנות מדין בשיטים בעריות ועבודה זרה שאנו מצווים עליהם: "יהרג ואל יעבור" (בבלי, סנהדרין עד. וגם פסחים כה ע"ב), והאברך לא רצה שהמצוה תבוא בעבירה, ולא רצה להיכשל אף בראיה אסורה, וביקש מאשתו שתסביר למוכרת שיגיעו אליה שני אברכים ושתנסה להתחשב ולהתאים את צורת הלבוש בהתאם.

האברך קיבל את הכתובת מאשתו ובליל ג' נסע ביחד עם ראש הכולל. כבר בתחילת הנסיעה התברר שאין אפשרות להפעיל את הג'י.פי.אס, ומתוך כך הבינו ש-ד' יתברך רצה שמידת החסד בעם ישראל תתגלה כאשר ישאלו עוברי אורח כיצד מגיעים לאותה כתובת. האברך הציע שהיא תשאיר את המדפסת מחוץ לבית והם ישימו לה את הכסף בתיבה או יעשו לה העברה בנקאית מטעמי צניעות אך המוכרת העדיפה לפגוש אותם ואמרה שהיא תחכה להם מתחת לביתה עם המדפסת.

מדובר ברחוב חנקין שהוא אחד הרחובות הארוכים בחולון, ולאחר שמצאו אותו הם לא הצליחו לראות את המספרים מפאת החושך ששרר באותה שעה. בשלב מסוים גילו שהם התקדמו יותר מדי והגיעו לרחוב הבא, ואז עשו פרסה וחזרו אחורה. כעבור כמה עשרות מטרים של נסיעה הציע האברך לראש הכולל שירד מהרכב כדי לשאול מישהו או לבדוק מקרוב מה מספר הבית שם כדי שיהיה להם כיוון אודות מיקומם ביחס לכתובת המבוקשת.

הרכב התקדם כמה מטרים בודדים ולאחר שעצר ירד האברך מהרכב והרגיש שיש אדם בקרבתו וברגע שהרגיש שמדובר באשה כבש מיד את מבטו אלא שהיא מצדה התחילה לדבר איתו ומדבריה הוא הבין מיד שמדובר בלא אחרת מאשר אותה מוכרת שהם חיפשו את כתובתה, ומה גדולה היתה תדהמתו שמכל אינספור הנקודות השונות בהם יכלו לעצור לאורך הרחוב ד' הנחה אותם לעצור דוקא באותה נקודה בה חיכתה להם אותה מוכרת בדיוק מופלא מבלי שהם ידעו שהם למעשה עוצרים בדיוק בכתובת המבוקשת, ומהרגע שהאברך עלה על המדרכה הוא לא היה צריך אפילו להתקדם ולו חצי מטר מאחר והיא והמדפסת שהיתה מונחת על הספסל היו ממש סמוכות אליו. הוא השתדל מאוד לשמור על העינים כדי שלא ישאר לו טעם מר מכל ההשתדלות הזאת שהיתה לשם מצוה. הם הרגישו שכאשר האדם עושה פעולה שהיא לשם מצוה הוא זוכה להשגחה פרטית מיוחדת.

היא הציעה לעשות להם הנחה ומאחר והמחיר שהיא דרשה על המדפסת היה נמוך מלכתחילה הוא סירב בנימוס, והמחוה הזאת שהיא רצתה לעשות עבורם שימחה אותו מאוד מאחר והיא לימדה עד כמה שבפנימיות שלה יש לה כבוד והערכה לבורא עולם, לתורה הקדושה וללומדיה כמו שיש ליהודים רבים חרף כל ההסתה הפרועה שמתנהלת נגדם מצד גורמים שמשמשים לא פחות מעבדים של היצר הרע וחיילים של השטן שעושה בהם כרצונו, ללמדנו שבני ישראל ביסודם ומהותם אינם רשעים וטיפשים שנופלים בכל פח שטומנים להם אלא צדיקים וחכמים שיכולים להגיע עד כסא הכבוד והשמים הם הגבול עבורם, ואמנם היצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו אך הקב"ה נתן לנו גם את הנשמה, היצר הטוב, החכמה, הבינה והדעת ועוד שפע של כלים שנוכל להתגבר באמצעותם על היצר הרע, שכלל הוא שהקב"ה לא מביא לאדם נסיון שאין הוא יכול לעמוד בו.