מי שופט את מי?
נכתב על ידי ברוך עינב, 9/7/2020
בס"ד
ישנו מוסר השכל גדול שכל אחד יכול וצריך ללמוד מהפרשה, שהרי הרבה מאוד אנשים שראו את פינחס רוצח שני אנשים זלזלו בכוונותיו ובמניעיו והתיחסו אליו כחוטא ופושע שעשה מעשה מתועב, כשמצד האמת האלוקית מעשהו היה אחד ממעשי הגבורה המפוארים ביותר בתולדות האנושות כולה מאחר והוא נבע מנקיות, טהרת הלב וקנאה אמיתית ל-ד' יתברך כשלא היו מעורבים בו שיקולים תועלתניים פסולים, אך גם את זה קלטו בני דורו בעדשתם האנושית המצומצמת והמוגבלת כלפי המציאות איתה נפגשו ביחס למבט האלוקי העליון שרואה את התמונה השלמה על כל אינספור מרכיביה.
נמצאים אנו למדים שבבואנו לשפוט כל אדם, גם אם נראה לנו במבט שטחי מהצד שהוא חוטא והדבר נראה בטוח ללא כל צל של ספק, עלינו לקחת בחשבון שאולי הדברים הם אינם כפי שהם משתקפים דרך עינינו, כשבטוח שיש פרטים רבים שחסרים לנו בכדי לראות את התמונה המלאה, בדומה לסיפור המפורסם אודות אותו אדם שנכנס לביתו בידיעה שבנו נמצא שם כשלפתע הבחין שפיו של כלבו מגואל בדם ומיד חשב על הנורא מכל והרג את כלבו מיד, ולאחר מכן אח"כ רץ אליו בנו וסיפר לו שכלבם האמיץ הציל את חייו מפני הזאב שהתפרץ אליהם הביתה והכלב תקף ונשך אותו במסירות נפש מצדו ובכך להציל את חייו. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להרגיש כמו אותו אבא בסיפור, שהגיע למסקנות מהירות מידי וגזר את דינו של הכלב האומלל בפזיזות תוך התבססות על ניתוח אנושי פזיז שנשען על חלק מזערי של התמונה הכוללת.
מידת הגאוה היא השורש לחלק גדול מהמצבים האלה מאחר ובעל הגאוה בטוח שהוא החכם מכל והוא לעולם לא יכול לטעות מאחר והוא הרי יודע הכל וכל החלטה שיקבל היא הטובה ביותר, אך עלינו לזכור שהמציאות היא הרבה יותר מורכבת מכפי שהיא נקלטת בכל חושינו, שהרי אחת התכונות הבולטות של כל אחד מהחושים היא עצם היותם מוגבלים, ומכאן עלינו להתמלא בענוה שתעזור לנו להימנע מלקפוץ למסקנות מהירות ושגויות וללמד זכות על כל אדם, שנאמר: "בַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ" (משנה, סוטה, א, ז), ובכך מגלה הוא בדעתו עד כמה הוא מכיר בעובדה שהמציאות האלוקית האינסופית היא הרבה יותר רחבה ממה שהוא מצליח לתפוס, ובסופו של דבר כשהאדם שופט את האנשים שהמציאות מפגישה אותו איתם הוא למעשה שופט את עצמו.
שהרי כל עם ישראל זה גוף אחד, הכל ענין אחד, ובלא מעט מצבים מתרעם האדם על דברים שהוא בעצמו חטא בהם בעברו. ומסופר על אדם שתוך כדי נסיעה באוטובוס הפריעה לו מאוד עצמת הקול שבקעה מתא הנהג, והוא אף שקל לבקש ממנו להנמיך, אלא שלפתע נזכר שלפני שזכה לחזור בתשובה נהג בעצמו לנגן שירים בבית הוריו בקולי קולות בצורה שהפריעה לשכנים שביקשו ממנו שוב ושוב להתחשב בהם ולא להפריע להם עם התחביב שלו, ומיד לאחר שנזכר בכך היה לו הרבה יותר קל להבין את הנהג ולהשלים עם המצב בו היה. שהרי ידוע שכאשר יגיע האדם ליום הדין יציגו בפניו מצבים שונים בהם הוא עצמו ידרש לגזור את הדין, ואז יאמרו לו שהוא גזר למעשה את הדין של עצמו מאחר וכל המצבים תיארו במדויק את מעשיו בעוה"ז, והסיפור הזה מלמדנו שיתכן שהמבחנים האלה קיימים גם בעוה"ז.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
