"וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא. וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו" (במדבר לא,ג-ו). '"אלף למטה אלף למטה". יש אומרים: אלפים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים: שלשת אלפים מכל שבט ושבט. "שנים עשר אלף חלוצי צבא" ושנים עשר אלף לשמור את הכלים, ועליהם הוא אומר: "שניך כעדר הקצובות" וגו' (שה"ש ד ב). ושנים עשר אלף לתפילה. ומנין? שכך כתיב: "אלף למטה אלף למטה”, הרי שני אלפים' (תנחומא "מטות" סימן ג). מיילא שצריך לצבא בנוסף ללוחמים גם חיילים כדי לשמור על הכלים (מעין ג'ובניקים), אולם מדוע צריך גם כאלו שיתפללו עליהם? הרי לא מצאנו שיש מצוה מיוחדת להביא אנשים שיתפללו כנגד הלוחמים? נראה שמביא בעל הטורים: 'אלף למטה אלף למטה. לכל מטה שני אלפים, הרי כ"ד אלפים הלכו עליהם למלחמה, כנגד כ"ד אלפים שהפילו מישראל' (בעל הטורים, במדבר לא,ד). היוצאים למלחמה הם כ"ד אלף (לוחמים וג'ובניקים), כנגד כ"ד אלף שנפלו מישראל בעקבות חטא בנות מואב בשיטים. אמנם יצאו כך כדי לנקום על שפגעו בבנ"י, שבזה נראה שבאים כדי לתת את נקמת ה' במדיין: '"לתת נקמת ה' במדין". הקדוש ברוך הוא אמר: נקמת בני ישראל. ומשה אמר, נקמת ה'?! אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם: הריני ואתם זיקו שלכם מתבקשים, שגרמו לי להזיק אתכם. אמר משה: ריבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך. הוי, לתת נקמת ה' במדין' (תנחומא, שם). הגוים רוצים לפגוע בנו בשל הקשר לה', וזה בא גם לידי ביטוי חיצוני במדיין בכך שהחטיאו אותנו כדי לפגוע בנו (שחיברו בין הדברים). לכן כשיוצאים כנגד הנופלים בעקבות החטא, יש בזה רמז לסיבת המלחמה – הנקמה הזו, לנקום נקמת ה'. זה הצד החיובי, אולם יש בזה סכנה, כיון שיכול להיות מצב שדווקא זה יעלה את מידת הדין, כאשר יחטאו מעט. שהלוחמים חטאו בהרהור בזמן שנלחמו והיו במגע עם בנות מואב: '(במדבר לא, יד) "ויקצוף משה על פקודי החיל" אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון? אמרו לו: לא נפקד ממנו איש. אמר להן: אם כן, כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו. מיד "ונקרב את קרבן ה'”. תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערווה' (שבת סד,א-ב). ממילא כיון שחטאו בהרהור, יכלה מידת הדין לעלות באותו זמן, ולהראות את קשרם למספר המתים במגיפה, כעין שהם קשורים בהם, וכך במקום להראות שהם באים לנקמת ה', הם יחשבו כקשורים גם לחטא הערוה של בנות מואב. לכן היה חשוב להעמיד גם אלף מתפללים כנגד הלוחמים, כדי לבטל את מידת הדין שלא תחול עליהם. עוד אפשר שכאן כיון שבאו להילחם בעקבות הנפילה בחטא עם בנות מואב, שמי שיעץ לזה הוא בלעם (סנהדרין קו,א), והרי בלעם נשכר בשל שכוחו בפיו, כמו ששלח לו בלק: “ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר" (במדבר כב,ו). לכן כשנלחמים כנקמה על המתים בעקבות החטא, גם מרמזים על כח בלעם שבפיו, ולכן מעמידים כנגדם אנשים שיתפללו בפיהם (שכוחם של ישראל בפיהם). אולי לכן היה חשוב לספר: “ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (פס' ח). '"בחרב" – הוא בא על ישראל והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם, ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו. אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאין בחרב, שנא' (בראשית כז) "ועל חרבך תחיה"' (רש"י). שבמלחמתם היה קשר לכח החרב וכח התפילה, שבלעם החליף בשלהם. אולי יותר מזה, מובא: 'אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים: יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו. עד שהזאב בא לצאן, פרשו לו המצודה. ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים, הראו לו את הציץ שכתוב בו: "קדש לה'” (שמות כח לו), והוא נופל, והרגו אותו' (תנחומא שם, ד). לכן כיון שבלעם היה שם (ובכוונה באו אז להילחם כדי להרגו), היה חשש שבלעם יבוא בתפילה לה' כנביא, או ינסה להזיקם בכשפים, שיש בהם כח רב: 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סז,ב). לכן העמיד מתפללים שיתפללו לה', וידגישו ויעלו בכך את זכותם של הלוחמים (כמו שבסנהדרין מובא 'שאני רבי חנינא, דנפיש זכותיה', שזכות רבה היא חזקה מהכשפים). אמנם נראה שלו יצאו כולם להילחם אז לא היו משאירים במיוחד כדי שיתפללו (וזכותם היתה בעצם הזכות של מעלתה העצומה של המלחמה), אולם כיון שיצאו רק מעטים מבנ"י, אז לקח מאותם שלא היו ראויים להילחם שיתפללו עליהם. אולי גם היה חשוב כאן תפילה כיון שלא רצו להלחם בשל שמותו של משה תלוי בזה: 'דבר אחר: "וימסרו" בעל כורחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין. אמרו: נלך למדין וימות משה?! נמנעו מלילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הטיל גורלות על השבטים והם נמסרין מאליהם' (תנחומא שם, ג). שאולי זה קשור לנאמר קודם, שזו הסיבה שהעמידו מתפללים כדי שלא תעלה מידת הדין, שלא יקרה מצב שתוך כדי הלחימה יחשבו אולי בכ"ז עדיף לימנע או להאריך את הלחימה כדי שמשה יחיה יותר, וזה יעלה את מידת הדין. לכן העמיד מתפללים שיתפללו שלא תחול מידת הדין.