"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” וגו' (במדבר טז,א-ג). '"ויקח קרח”. מה כתיב למעלה מן העניין? "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת” (במדבר טו לח). קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר "ונתנו על ציצית" וגו'. טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה?! בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב: "ויקח קרח”' וכו' (תנחומא "קרח" סימן ב). חז"ל למדו מהסמיכות למצוות ציצית שזה היה אחת הטענות של קורח. אולם לכאורה תמוה, וכי רק בגלל שסמוך אז סימן שקורח השתמש בזה? ובנוסף, מניין שטען נגד מצוות מזוזה, הרי לזה כבר אין בפס' סמיכות? (אולי למדו על מזוזה כמו מהסמיכות של ציצית, שלפניו נאמר על המקושש, ובגמ' מובאת מחלוקת מה היה חטאו של המקושש, כשאחת השיטות היא: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש מעביר ארבע אמות ברה"ר הוה' [שבת צו,ב]. לכן למדו כעין ציצית הסמוכה שיש בה מעלה של הגנה ['ר' יהודה בן שלום אומר: גדולה היא הציצית, שהיא מצלת מן המיתה' וכו' (משנת ר"א, יד)], כך המקושש מת בעניין של רה"ר, בהיותו בחוץ, שהיפוכו – בהגנה, זהו בהיותו בבית, שהמזוזה מגנה ['חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה, ואמר להו: מאי האי? ... אמר להו: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר (תהלים קכא, ח) "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם"' (ע"ז יא,א)]. לכן אולי למדו מהסמיכות של המקושש לציצית וקורח, שיש כאן רמז למזוזה [אולי ברמז בדרש, לקחו את המילה 'מקושש', החליפו בדרשה את האות ק' באות ה', ששניהם דומות בצורה הגרפית של האות, ואת ש' בז' שניהם אותיות שניים ולכן נשמע קצת דומה, וכך יצא 'מהוזז' שזהו אותיות של 'מזוזה']). נראה שיש כאן דרש שבא לומר מה היו טענותיו של קורח, ולכן בטענותיו השתמש בדברים שכמותם. קורח הסית נגד משה ואהרן: ”ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” (במדבר טז,ג). טענתו היתה נגד מלכותו של משה, ונגד כהונתו של אהרן: 'מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו: משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה ... "וישמע משה ויפל על פניו”, אמר להם משה: לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר: "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו"' (תנחומא "קורח" סימן ג). לכן חיפש דימוי של מצוה שתדמה את הבעייתיות של מלכות משה וכהונת אהרן, כדי שזה יראה מוחשי לעם. לכן הביא ציצית ומזוזה, שבמזוזה יש שתי פרשיות, שבכך בא לרמז שמשה ואהרן הם כמו אותן שתי פרשיות קדושות, אבל בעצם כשיש בית מלא בספרים כבר לא צריך את המזוזה, שכך כשכל העם קדושים אז לא צריך את משה ואהרן כמיוחדים מאחרים. עיקר הטענה היתה נגד הכהונה, כמו שמוכח בהמשך “ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה" (טז,י), לכן התמקד קורח גם בזה. לכן הביא דוגמה של ציצית, שיש בה ארבעה חוטי תכלת, שבזה רמז לארבעת בני אהרן הכהנים (אמנם נדב ואביהוא מתו, אולם בחייהם הם התכהנו לכהונה. או שיש כאן רמז לאהרן ושני בניו הנותרים, ומשה [שמשה היה כהן בימי המילואים, ואף יש דעה שנשאר כהן גם אח"כ], או פנחס [שאמנם באותו זמן לא היה כהן, אבל אולי קורח טען שהוא מהמשפחה ולכן בטוח יתכהן בהמשך, בפרט שקורח היה נביא (תנחומא "קורח" סימן ה) ולכן אולי ראה זאת בנבואתו]), ובזה טען מדוע צריך משפחה של ארבעה כהנים, כמו אותם ארבעת חוטי התכלת שלא מוצרכים אם כל הבגד בצבע תכלת, כך כיון שכל בנ"י קדושים לא צריך את ארבעת הכהנים. (לפי זה למדו על מזוזה ע"פ הדימוי של ציצית שנרמז בתורה, שבא לרמז שקרח השתמש במצוות כדי לדמות את טענותיו, והם באו לקעקע את המצוות שמשה אמר להם בתורה). אולי גם הדימוי בציצית זה עטיפה של אדם בקדושה (שמביא לקדושה: “למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם" [במדבר טו,מ]) שזה מרמז על הכהונה, שהם אנשים הקשורים לעבודת הקודש במקדש, שזה נגד אהרן הכהן. ואילו הדימוי במזוזה זה רומז לבית, כרמז לבית מלוכה, שמזוזה היא מצוה של בית, ורומזת שה' שומר עלינו מבחוץ על אף היותו מלך (ע"ז יא,א), (וכן קשור לפרשיות התורה שבמזוזה, שהקשור לתורה הוא כעין מלך, שרבנן נקראים מלכים [גיטין סב,א]), שזה בא כנגד משה שהיה מלך. אולי אפשר שיש כאן רמז לסיבת מחלוקתו של קורח, שמובא קודם לכן בתנחומא: '"ויקח קרח”, על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר: "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל” (במדבר ג ל). אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: "ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל” (שמ' ו יח). עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי? הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו' (תנחומא "קורח" סימן ב). לכן כשחיפש למרוד במשה דרך המצוות נמשך למצוות שדימו את כעסו (או שחז”ל דימו זאת בדרש שכביכול טען כך, כדי לרמז על מחשבותיו). לכן ראה לנגד עיניו עניין של בית, שבו נולדו ארבעת הבנים של קהת (וכן רמז לקנאה באליצפן שנעשה "נשיא בית אב”, שיש דימוי של בית), וכן עניין של חשיבות אישית (התפקיד המכובד שהאדם קיבל) שהוא כשני היה ראוי לקבל. לכן טען על מזוזה שהיא קשורה לבית ויש בה קשר לשתי פרשיות (כמו שהוא מהבן השני שנולדו בבית קהת), וכן טען על הציצית שהיא בגד של כבוד (כעין רמז לתפקיד, שהמכובדים לובשים בגדים שמראים את מעמדם ותפקידם), ויש בו ארבע כנפות (כעין ארבעת בני קהת).