דבר והיפוכו או" ותפתח הארץ את פיה"
נכתב על ידי izik28, 12/6/2020
בס" ד
ד"ת לשבת קרח כח סיוון בלנ
דבר והיפוכו ,או "ותפתח הארץ את פיה "
--------------------------------------------------------------------------------------------------
בפרשת קרח אנו מתוודעים לדבר שלא קורה כל יום , פתיחת הארץ את פיה ובליעתו של קרח ועדתו בעקבות כך שהשוו עבד לרבו ,ולא חלקו למשה ואהרון את הכבוד המגיע להם גם אם בצניעות ,
אם נבדוק בספר בראשית נראה דבר מדהים שמקשר אותנו לאותה אדמה שבלעה את קרח כפי שמסביר מדרש תנחומא,"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת וְגוֹ'". טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית. אמר לו משה, חיבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה..
בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה. אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, "וַיִּקַּח קֹרַח".
"וַיִּקַּח קֹרַח" אין ויקח אלא לשון פליגה, שלבו לקחו, כענין שנאמר, (איוב טו, יב): "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך". הוא שמשה אומר להם "המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל" כל אותו הענין, עד "אם כמות כל האדם יְמֻתוּן אלה".
אמרו חכמינו זכרונם לברכה, חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר (במדבר ז, ט): "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו".
"קרח בן יצהר בן קהת". כשאמר משה ,"ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" מה עשה קרח מיד צוה ועשה מאתים וחמשים טליתות תכלת, ונתעטפו בהן אותן חמשים ומאתים איש ראשי סנהדראות שקמו על משה, כענין שנאמר "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים". ומי הם ,"נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם". עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולן בטליתות תכלת ובאו בני אהרן ליטול מתנותיהן חזה ושוק הימין. עמדו כנגדן ואמרו להם, מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה. לא נתן לכם כלום, שלא דבר עמו המקום מזה. באו והודיעו למשה. הלך משה לפייסן. מיד עמדו כנגדו, שנאמר "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים". ומי הם אליצור בן שדיאור וחביריו אשר נקבו בשמות. אף על פי שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן, ומתוך המקראות אתה מכיר אותם. משל למה הדבר דומה. לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן בו סימניו. אמרו לו, מי גנב כליך. אמר להם, אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה. משנתן סימניו, ידעו מי הוא. ואף כאן אף על פי שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן, ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם. נאמר להלן (במדבר א, טז): "אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות" ונאמר כאן, "נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם ויקהלו על משה ועל אהרן": כמוסבר בפ"ס " ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקח " מדרש רבה מפרש, "ויהי כְּכַלֹּתוֹ לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם" ,ללמדך שמכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורעניות.
"חַיִּים שְׁאֹלָה" יש אומרים חיים וקיימים עד עכשיו "ותכס עליהם" הם אבדו ולא פחדותן שנעשו אחרים תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות
"וכל ישראל נסו לקולם" שהיו צווחין בקולם משה רבינו הצילנו.
"ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת" אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפין וקרח עומד בין השרופים שאמר משה ואתה ואהרן איש מחתתו וקרח לקה יותר מכולם שנשרף ונבלע ולמה נעשו בו שני דינין שאילו נשרף ולא נבלע היו הבלועין מתרעמין שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח והן נבלעין והוא ניצול ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופין מתרעמין שלא הביא עליהם את הפורעניות אלא זה והן נשרפין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות וליהטו האש תחלה לעין כל השרופים שבידן היתה המחתה והקטרת בה וקפלתו האש כדור והאש מגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ עם הבלועים שנאמר " ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש" .
בספר בראשית כפי שהזכרנו אנו קוראים על אותה אדמה בדיוק אלא שהיא פעלה למטרה אחרת לגמרי
"ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן" ,מפרש
המלבים ." עתה צוה על מערכה הששית שהם בע"ח היונקים שקרובים הן בבנין גופם הן ברוח החיוני והולדת המין אל האדם, ומפוזרות בנפשות הבע"ח כמה מדות וערמות ותחבולות שהם ניצוצות כהות אשר התקבצו אח"כ והאירו אור גדול בבתי נפש האדם, ואמרו חז"ל תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדה"ר, דעתם שהגם שהנשמה המשכלת של האדם נבראה ביחוד כי אין דוגמתה בנפשות הבע"ח, אבל הרוח שהוא הרוח החיוני וכחות נפש החיים נמצא דוגמתו ביתר הבע"ח, וזה הושפע תיכף עם השפעת נפש חיה שכולל גם נפש הבהמיית של האדם ומפרש בהמה ורמש וחיתו ארץ. הבהמות הם הנזונים מן הצמחים וחיות הם הזוללים בשר ורמש הם יתר חיות הרומשות, ולפי סדר צורותיהם, החיות יש בהם ערמימות ופקחות יותר מן הבהמות האוכלות עשב, עד שהם האחרונה במדרגה:" רבנו בחיי מסביר גם כן, "תוצא הארץ נפש חיה" — בנפשות כתיב. "ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה וגו" — בגופות כתיב. וביאור הדבר בנפשות כתיב, היא נפש חיה של בהמה ורמש וחיתו ארץ. ומה שאמר בגופות כתיב, מפני שלא הזכיר נפש חיה כשם שהזכיר בציווי.ועוד במדרש בראשית רבה ,"ויעש אלהים את חית הארץ" א"ר הושעיא רבה זה הנחש. רבי אומר נפש חיה אלו המריאים, ברא הקב"ה נשמתן וכשבא לברוא גופן קדש היום ולא בראן ללמדך דרך ארץ שאם יהא ביד אדם חפץ טוב או מרגלית טובה ערב שבת אומרים לו השלך מידך, דיו לעבד להיות כרבו. פירוש מריאים: שדים".
כמה פסוקים קודם הקב"ה מצווה על האדמה " ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן", הרמבן מפרש, " גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון שימשך ממנה כח מצמיח והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות ומהם בעולם וזהו שאמרו (ב"ר יא ט) בשלישי ברא שלש בריות אילנות ודשאים וגן עדן ועוד אמרו (שם י ו) אין לך כל עֵשֶׂב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ שוטר ואמר שיהיה כל זה למינהו והוא אסור הַכִּלְאַיִם כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית ,וכתב רבינו שלמה דֶּשֶׁא עֵשֶׂב לא דֶּשֶׁא לשון עֵשֶׂב ולא עֵשֶׂב לשון דֶּשֶׁא שלשון דֶּשֶׁא לבישת הארץ בעשבים ואין לומר דֶּשֶׁא פלוני וכל שרש לעצמו נקרא עֵשֶׂב ואין דברו זה נכון שאם כן לשון "דֶּשֶׁא" לא יתרבה וחכמים אומרים הרכיב שני מיני דשאים מהו (חולין ס) והרב עצמו מזכיר דשאים אבל דֶּשֶׁא הוא הקטן הצומח וְעֵשֶׂב הוא הגדול המזריע ולכן יאמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ" ולא יתכן לומר "תעשיב" וכל קטן הצומח מן הארץ יקרא "דֶּשֶׁא" אף באילנות ולכן ימשך תדשא הארץ עץ פרי כי לא אמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב ותוציא עֵץ פְּרִי" והנה הוא כטעם צמיחה וכן כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ (יואל ב כב) ואני תמה איך לא הזכיר הכתוב אילני הסרק ואיך צוה בעץ פרי לבדו ואולי בזה נתעוררו רבותינו שאמרו (ב"ר ה ט) אף אילני סרק עשו פירות ואם כן נאמר כי מקללת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" (להלן ג יז) היו סרק ויתכן שיהיה פירוש הכתוב תצמיח הארץ צמח ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי והנה בתחילה גזר בעשבי הסרק ובאילני הסרק וממה שאמר "עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ" (פסוק יב) נלמוד כי כל האילנות יצמחו מזרעם אף על פי שהמנהג במקצתם ליטע מהם הענף" ,הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו ברא את עולמנו למענו שנאמר," שהכל ברא לכבודו " ,אנחנו הם עבדיו הנאמנים שתפקידנו לנהל את העולם בדרכו של הקב"ה ,דרך המוסר ,הקדושה ובניית החיים הטבעית הנורמלית פשוט ,לקיים חיים טובים לפי תורת ישראל למה ככה ה" ציוה ! האדמה קצת סטטה מהדרך כפי שמסביר רבנו בחיי, "תדשא הארץ: נעשה הארץ חומר לבעלי הנפש הצומחת. ובכאן קלקלה הארץ כי המאמר הקדום היה, "עץ פרי עושה פרי" והיא לא עשתה כן אלא, "עץ עושה פרי"; ואמר (פסוק יב) "ותוצא הארץ דשא" ולא אמר "ויעש אלהים כל העץ עושה פרי למינו ואת הדשא למינו", לפי שאין ראוי להזכיר שם אלהים בבעלי נפש הצומחת שאינה חשובה כנפש התנועה שהזכיר בה שם אלהים, הוא שאמר, "ויעש אלהים את חית הארץ" לפי שנפש התנועה בעינים רבים משמשת לנפש השכלית אבל הנפש הצומחת אין לה חשיבות רק כחשיבות הגוף שאינה משמשת רק לגוף לבדו כי אין הנשמה צריכה לצמוח.
ואם תשכיל תמצא כי הזכיר הכתוב הזה ה' מיני צמח והן: "תדשא הארץ דשא", "עשב מזריע זרע", "עץ פרי" — שטעם העץ כטעם הפרי, "עושה פרי" — כלומר הפרי עצמו אשר זרעו בו;" אמנם כאן הארץ לא נענשה כקרח כמובן ,שניסה להרהר על משה ואהרון ,והגם שהיה גדול הדור וחכם ופקח , גאוותו הביא אותו לעבר פי שאול , אותו הפה איתו אנו מברכים על תוצרת הארץ בברכת ה" ,אותה ארץ ממנה ואודות לקב"ה אנו חיים ,בונים ,מולידים ואין לנו חיים בלעדיה ,ואם נזכור נראה דבר מדהים ,האדם –אנו עצמנו כידוע נבראנו ממנה " וייצר ה" אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה",מסביר רשי" יִּיצֶר" - שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן
"עָפָר מִן הָאֲדָמָה" - צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה ד"א נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד
"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו" - עשאו מן התחתונים ומן העליונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ בשני ברא רקיע לעליונים בשלישי תראה היבשה לתחתונים ברביעי ברא מאורות לעליונים בחמישי ישרצו המים לתחתונים הוזקק בששי לבראות בו מעליונים ומתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד (ב"ר פי"ד וע"ש יח)
"לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור".
האדם נברא בצלם אלקים " ותחסרהו מעט מ ה" יחד עם זאת שהוא נברא מהאדמה אולי כפ"ס שעלינו לנהוג על פיו, " וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר." הילקוט שמעוני מסביר ,"דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לשתי מצוות: עפר סוטה ואפר פרה. והא איכא נמי עפר כיסוי? התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא:
אמר אברהם: אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר? ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר? אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: ואנכי עפר ואפר, חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן, שנאמר: "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת... ואסף איש טהור את אפר הפרה". תמן תנינן: סדר תעניות כיצד? מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה. ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן, חד אמר: זכותו של אברהם, וחד אמר: זכותו של יצחק. מאן דאמר זכותו של אברהם, ואנכי עפר ואפר; ומאן דאמר זכותו של יצחק, אפר מקלה בלבד. מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אהא, דר' יודן בן פזי הוה מכריז בציבורא ואמר: כל מאן דלא מטא שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה. ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה: הוא עפר והוא אפר."
אברהם אבינו נהג עם הקב"ה בענוה ויראה כפ"ס," וגילו ברעדה " , הוא לא החשיב את עצמו למרות היותו בן ביתו של הקב"ה כמשה רבנו , מה שזיכה אותו בכל הברכות הטובות מפי עליון , קרח לעומתו חרק בדרך וגאוותו השפילתו ,הוא גם לא נהג כחרק [בעל חי] שעם כל זה שהוא בעל חי פשוט ביותר , לא עשה רע לאיש ואמנם אין לו בחירה חופשית אבל הוא לא גורם נזק לאיש ומקיים את טרת ברייתו ללא עוררין , אהרון הכהן זכה בהכרה מפי השכינה בכך " וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" הרבי מלובביטש זצל מפרש "
"ויוצא פרח: כמשמעו. ציץ: הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. ויגמל שקדים: כשהוכר הפרי, הוכר שהם שקדים". והיינו שסדר הצמיחה כן היה בסדר הטבעי של צמיחת פרי - והפרחים אכן נפלו כאשר יצא הציץ וכן הציץ התחלף בפרי. וכאשר משה הוציא את המטה הוא הראה לבני ישראל הן את השקדים שעליו, והן את הפרחים שנפלו ממנו.
המעלה באופן זה היא - שהוא משלב את שני הענינים: מצד אחד, ישנו נס גלוי בצמיחת פרי מהמטה, ובמהירות לא טבעית; ומצד שני סדר הצמיחה הוא טבעי, ומכאן רואים שכאשר הקב"ה רוצה שהמטה יצמיח, הדבר הופך להיות חלק מטבעו של המטה עצמו. ומכאן ילמדו בני ישראל, שגם בחירת הקב"ה באהרן הופכת להיות מעלה שלו וחלק מטבעו.
ישנה גם השלכה מעשית מכך שהצמיחה היתה בסדר טבעי: שלמרות שבדרך כלל אין ראוי ליהנות ממעשה נסים, כאן היה מותר ליהנות משקדים אלו כיון שהם דבר טבעי
הטעם לצמיחת שקדים דווקא
הטעם שהמטה הצמיח דווקא שקדים- מבואר במדרשי חז"ל, שהוא בגלל שישראל נמשלו לשקדים וכן מכיוון שהשקד הוא פרי הצומח במהירות גדולה, וכך כל המערר על הכהונה פורענותו ממהרת לבוא".
אם נלך בדרכו של אברהם אבינו ,עבודת ה" בצניעות ,מוסריות לא אחד בפה ואחד בלב ,לא גאווה ומחלוקות שלא לשם שמיים[ ולהזכירכם הקב"ה יודע הכל ..] אזי נזכה להצמיח פירות רוחנים וגשמיים בברכת ה" הטובה עלינו .
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
