"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר... בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

(במדבר ח, א-ב)

פרשת בהעלותך פותחת בציווי העלאת הנרות ובפירוט מבנה המנורה. ולכאורה על מה ולמה? התורה עסקה כבר במצוות הדלקת הנר ובמבנה של המנורה בהרחבה גם בספר שמות וגם בספר ויקרא. מדוע ולמה פתאום באמצעו של ספר במדבר לחזור ולעסוק בהעלאת הנרות ובפירוט המנורה. במה שונה המנורה מהמזבח, מהארון?

פירושים שונים נאמרו בנושא הזה. בדברי הרב קוק זצ"ל מופיע הסבר שמכוון למהלך הנושאים של ספר במדבר - ספר ההליכה, ספר התנועה.

להבדיל מהארון, שבתוכו יש את לוחות הברית, הנמצאים בקודש הקודשים ושהם עלומים ונסתרים ושאסור לגעת ולטלטל אותם, המנורה המייצגת את התורה (משלי ו, כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" - יש בה אור, והיא גלויה לכל. יש בה משהו שאמור להבהיר את החיים ולסדר אותם.

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" - עלינו המצווה להאיר, להחכים, לגלות את סתרי החכמה של התורה. בארון - מקור התורה - אין לנו עבודה. שם אנחנו רק מושפעים ומקבלים, אך במנורה אנו שותפים ופועלים ועלינו חובת ההדלקה.

המנורה מייצגת צד אחר של התורה - התורה כפי שאנחנו פועלים בה, כפי שהיא כל יום מטופלת על ידינו, העוברת איתנו מדור לדור, מתקופה לתקופה, ההולכת ומתפתחת במהלך התנועה של עם ישראל לדורותיו, ונוצרים בה התפתחויות, חידושים ויצירות לפי הזמן ולפי האירועים, וזה יופייה של המנורה שיש בה פרחים וכפתורים, שיש לה הרבה פיתוחים וקישוטים ויצירתיות ואומנות.

כך הוגדר עניין המנורה ע"י הנצי"ב מוולוז'ין (בפירושו לפרשת תצווה): "כח הפלפול והחידוש שיהא אדם יוכל לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו מקובל, ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד - ניתן כח המנורה אשר בו נכלל שבע חכמות וכל כוחות הנדרשים לפלפולה של תורה, וכל זה נכלל בכפתורים ופרחים".

הקב"ה רוצה שנהיה שותפים עימו בגילוי חכמת התורה בעולם. מי שעושים בשבילו הכל, והוא רק מקבל - נשאר מבחוץ, הוא לא חלק מהעניין, הוא לא עמל, לא בחר, לא התלבט. הוא איננו דבק באמת. דבקות אמיתית היא במה שהתוכן מתגלה ע"י עבודתנו ובחירתנו. כאשר התהליכים עוברים דרכנו - אזי כל אישיותנו מתדבקת בחכמה ומתעלה.

זוהי המשימה שלנו, של עם ישראל - לקשט, לפתח, ליצור, והכל מקשה אחת, כל הדורות נאגדים באגודה אחת, אגודת תורה שבעל פה. רצף הדורות שכולו עסוק בהפנמה, בעיבוד ובהרחבה של אותה תורה שניתנה מסיני, של אותם לוחות החתומים בקודש הקודשים. זהו סוד תורה שבעל פה, ומבחינה זו "חביבין דברי סופרים".

כל זמן שאנו רק "מקבלים", ונשארים מבחוץ, עלול להיווצר נתק. אבל כאשר אנו שותפים, והתורה מתגלית בנו ועל ידינו, בכל כלי ההכרה שלנו - אז מתגלה אחדות גמורה שלנו עם התורה, וקשר כזה קיים לעולם, בכל זמן ובכל מצב.

לאחר שעולים לתורה אומרים את הברכה: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" -  "אשר נתן לנו תורת אמת" - זו תורה שבכתב, "וחיי עולם נטע בתוכנו" - זו תורה שבעל פה.

כח ההתחדשות של התורה הבאה לידי ביטוי בתורה שבעל פה, המתחוללת ע"י עמל, מודעות, רצון ובחירה המתגלים בנו, גנוז במנורה, ויוצרים מציאות אחת של "חיי עולם", הקיימים לעולם ונטועים בתוכנו.

הרב אליעזר קשתיאל, הרב עקיבא קשתיאל - מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org