ד"ת לשבת בהעלותך יד סיוון בלנ לע"נ חלל נצר אחרון דוד בן רחל ז"ל
נכתב על ידי izik28, 31/5/2020
בס"ד
ד"ת לשבת בהעלותך יד סיוון בלנ לע"נ חלל נצר אחרון דוד בן רחל ז"ל
" לא יכבה בלילה נרה" -" בהעלותנו על לבנו תורה כלולה"
--------------------------------------------------------------
פרשת בהעלותך פותחת בציווי ה" על אהרון הכהן" בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", מנורת הזהב במקדש סימלה תום טוהר וקדושת התורה שאנו חיים על פיה ,לעומת אש טובה זו שדלקה באופן תמידי אנו קוראים בסופה של הפרשה על אש מחרבת וניגודית לגמרי ,"וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה", וַיִּשְׁמַ֤ע ה" וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ ה" וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַמַּֽחֲנֶֽה:
וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל משֶׁה֙ אֶל ה" וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ" ,על איזו התמרמרות מדובר? ואיך היא קשורה
לכל עניין שבת קודש ?ועוד נשאל למה נסמכה פרשת הדלקת הנרות לפרשת הנשיאים?
מסביר רשי," לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
אהרון הכהן לא קינא בשאר הנשיאים ובכך ששבט לוי לא נכלל עמם שנאמר ,"כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן, שנאמר (במדבר יז) "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי" ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי - אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי". אהרון חשש שמא עוון חטא העגל יגרום עדין לכעס מצד הקב"ה , אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן - אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", הקרבנות - כל זמן שבהמ"ק קיים, הם נוהגים; אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם".
עניין זה מקשר אותנו להדלקת נרות שבת שהם סימן לשלום בית קדושה וטהרה ,הבן איש חי זצל מפרש
"הדלקת הנר הנה מצווה על האישה, אולם טוב שהבעל יעסוק בערב שבת בתיקון הנרות, בהנחת השמן והפתילות, כמפורש בדברי רבינו האר"י בספר הכוונות... ואכן אנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות בידינו" (בן איש חי, שנה שנייה, פרשת נח, הלכה ו). שיתוף הפעולה בין הבעל שמיטיב את הנרות כאהרון הכהן שהיה מקרב כל אחד לדרכה הטובה של התורה יחד עם האישה שמדליקה את הנרות שמפיצים את אורה של השכינה היא כשיתוף פעולה בין האדם לקב"ה ,האדם מכין את מצוות נרות שבת ,ואילו האישה שנוצרה מצלעו היא שפועלת ומעלה את אשו של הקב"ה , כנאמר ,"ומצוות הנר לפי שהיה האדם נרו של הקדוש-ברוך-הוא שנאמר, "נר ה' נשמת אדם" (משלי נח) ובאתה חוה וכבתה אותו. אמר הקדוש-ברוך-הוא יינתן לה מצוות הנר כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה, לפיכך נצטוו הנשים על מצוות הנר בשבת" (מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן א),יחד עם מצוות הדלקת נרות שבת באה גם מצוות תוספת שבת כמוזכר במדררש, "מצוה מן התורה להקדים ולהוסיף תוספת שבת, במסכת פסחים בדף קה: כתוב "מצוה לקבל שבת מוקדם" שחביבה מצווה בשעתה וזריזין מקדימים למצוות, וכן כתב רב עמרם גאון שמצוה להקדים לקבל את השבת ושכך נהגו במקומו, כי בזה שאדם מקדים לקבל את השבת, ומוסיף מחול על הקודש יותר מחיובו, בזה הוא מראה את חביבותה של השבת, שהוא שמח בביאת השבת, וזהו כבודה של השבת, שיוצאים ומקדימים לקראתה.
הרמב"ם בהלכות שבת פרק ל' כותב: "מצוה לכבד את השבת. ומהו כבודה? שיהא יושב בכובד ראש, ומייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך! חכמים הראשונים, היו מקבצים תלמידיהם בערב שבת, ומתעטפים ואומרים, בואו ונצא לקראת שבת המלכה!" ובשולחן ערוך סימן רס"ב כתב: ילבש בגדיו הנאים, וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה.וידועה סגולה מיחודת כדלהלן ," מובא בשם צדיקים, שהקדמת קבלת שבת היא סגולה למצוא את הזיווג במהרה. השבת היא הבת זוג של עם ישראל - עם ישראל הוא החתן והשבת היא הכלה, ומצוה על החתן להקדים לצאת לקראת הכלה. זוהי המצווה של תוספת שבת, להקדים לצאת לקראת השבת, הגמרא מספרת במסכת שבת בדף קיח: שרבי ינאי היה לובש בגדיו היפים בערב שבת מוקדם ואומר: בואי כלה! בואי כלה!.
סיפרה אשה אחת, שבתה היתה מעוכבת שידוך שנים רבות, וכששמעה על החשיבות והמעלה של הקדמת קבלת שבת החליטו היא ובתה לקבל שבת חצי שעה לפני הזמן הנהוג במקומן. לאחר מס' שבועות שזכו להקדים את השבת ולומר בואי כלה, בואי כלה!, גם הבת, באה-כלה..! ובבית מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א מספרים על מאות בנות מעוכבות שידוך שקבלו על עצמן תוספת שבת וזכו במהרה למצוא את זיווגן." [העניין תופס גם לגברים שבינינו שעדין מדלקים נרות שבת..]
הקב"ה עצמו קשור לאש הקדושה, " וביום הקים את המשכן כיסה הענן את המשכן לאוהל העדות ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בוקר כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה" ,היא אש התורה שניתנה בהר סיני בקולות וברקים , לעומת אש טובה זו אנו נתקלים באש הרעה האוכלת כל חלקה טובה כפי שאנו רואים בפרשת המתאוננים , "ויהי העם כמתאננים רע באזני ה" וישמע ה" ויחר אפו ותבער בם אש ה" ותאכל בקצה המחנה " , מפרש המלבים, "הנה חטא המתאוננים לא פורש, ורש"י ז"ל פי' מענין עלילות דברים, כמו כי תואנה הוא מבקש, והרמב"ן פי' מלשון צער, כמו אונן ואוני, וראב"ע פי' מענין און, כמו עד מתי ילין בקרבך מחשבות אונך ושלשת הפירושים נמצאו בספרי, ושלשתם אמת, שאם ר"ל תואנה ועלילה לבד היל"ל כמתאנים, כמו כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה'), ואם על אנינות לבד היל"ל כאונים או כאוננים, רק שכולל כל אלה, וכבר פי' הרי"א שהיה החטא שנצמח בלבבם עניני מינות ומחשבת און, בהיותם מתלבטים במדבר הנורא ההוא ונצטערו ע"ז מאד, עלה בלבם מחשבת און על ה' והשגחתו ועי"כ חפשו עלילות ותואנות, ובאשר היה בסתר ובדברים שבלב לא נאמר פה ובעיני משה רע כמו שנאמר במתאוים, רק רע באזני ה', כי היה דברים שבסתר ומחשבת הלב, ועז"א וישמע ה', שהם חשבו שה' אינו יודע מחשבת לבם, אבל הנוטע אזן הלא ישמע, ובאשר אין עונשין על מחשבת הלב רק בחטא עכו"ם לכן אמר בספרי רבי אומר כמתאוננים רע, אין רע אלא עבודת כוכבים שנאמר כי תעשו את הרע בעיני ה', וכבר כתב הרמב"ם במו"נ שלא נמצא חרון אף אצל ה' רק על עכו"ם ומחשבת מינות, וע"כ באש ה' נשפט, ומשמע שהאש התפשט בכל המחנה רק שלא אכלה [שאכילת האש מציין ההשחתה שנעשה ע"י התבערה] רק בקצה המחנה, שהוא להפחותים שבקצה המחנה ועז"א (תהלים ע"ח) לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל, שגדר העברה הוא שהכעס מתפשט על הכלל גם על הבלתי חוטאים, ומפרש שאש נשקה ביעקב שהם הפחותים שנקראים בשם יעקב בהם נשקה האש ואכלה אותם, וגם אף עלה בישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י החרון שעבר הגבול והתעבר גם על הבלתי חוטאים:" חטא המתאוננים היה כפויות טובה לעומת כל הטוב שהקב"ה הרעיף עליהם לעומת זה הם," וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃
זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃
וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃
וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃
שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃
וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃
וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃" מפרש הכלי יקר, "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. כל מלות אלו מחוברין וכך פירושם כי בני ישראל ידעו האמת שבערה בהם אש ה' על צד העונש לא במקרה ע"כ פסקו מתלונתם, אבל הערב רב אשר מקורם מן המצרים שטופי זמה לא לקחו מוסר ועוד הוסיפו סרה והוציאו מן השפה ולחוץ כל מה שהרהרו תחילה בקרב לבם וזה"ש והאספסוף אשר מתחילה בקרבו בקרב לבו התאוו תאוה, וישובו, היינו ששבו לסורם והוציאו תלונותם לחוץ ובכו, ויבכו גם בני ישראל מדקאמר גם ש"מ שהערב רב היו בוכים תחילה ומבכים גם את בני ישראל עמהם וכפל לשון התאוו תאוה כי כך המדה בעריות שתאוה גוררת תאוה וכארז"ל משביעו רעב. ויאמרו בפה מלא מי יאכילנו בשר היינו בשר ערוה ולישנא מעליא נקט, כדאמרינן בגמרא זכרנו את הדגה לישנא מעליא נקט, וק"ו שלשון בשר יש לפרש כך"
האספסוף התאוו לבשר שהוא בנוסף לבשר הנאכל הדרוש לאדם יחד עם כל מה שנלווה אליו ,גם לבשר ערוה, דהינו גלוי עריות כחטא שהיה עם זמרי בן סלוא זחטא עם בנות מואב ,מה שגרם למגיפה בעוד פינחס פועל בגבורה ומפסיקה ,גם כאן בערה אש ה" בכך שלא הסתפקו במה שניתן להם ביד רחבה , הם רצו יותר אש התאווה העבירה אותם על דעתם ושרפה כל חלקה טובה, בנגוד לאש שאהרון היה מיטיב במנורת המקדש ,אש שמחברת כנרות שבת בין האיש והאישה ,כך הם המילים "אש " איש אישה ,מה שמחבר בינהם הם האותיות " י ה" דהיינו הקב"ה , כאשר אדם בוגד בעקרונותיו ומוסריותו הוא כשורף את נשמתו , הפוך מהאימרה" נר ה" נשמת אדם," כי אתה תאיר נרי' אמר הקב"ה לאדם, נרך בידי ונרי בידך.
נרך בידי שנא' (משלי כ) 'נר ה' נשמת אדם'.
נרי בידך להעלות נר תמיד.
אלא אמר הקב"ה, אם הארת נרי הריני מאיר נרך, הוי 'צו את בני ישראל'.
אם נדליק את האש הטובה ,המקרבת , אש התורה ,שתהיה כאש התמיד על ליבנו וכאימרה של הבעל שם טוב " כל אדם עוטה אור הבוקע ועולה השמימה ,וכשנפגשות שתי נשמות אשר זו לזו נועדו מתלכד
אורן לאלומה אחת ,וקרן אור גדולה שבעתיים מבהיקה מהוותין האחת " ,בדיוק כנרות שבת שהם כנגד זכור ושמור וכנגד חתן וכלה שפועלים אחד בעזרו של השני על מנת לקיים את הפ"ס, קול ה" חצב להבות אש" ,כפירוש רשי " ורבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם" וכנוטריקון של " בהעלתך",[כתיב חסר] -בהעלותינו על לבנו תורה כלולה" בדיוק כפועלה של אשת החיל שפועלת בם בלילה למען טוב ביתה בלב שלם כמורש בספרו של הרב שטינזלץ," גם בזמנים של הסתר פנים ...גם אז לא יכבה בלילה נרה ,נר ה", ממשיך ודולק גם בשעות של חשכה פרטית וכללית מכח הזכרון של הזמנים הטובים,מתוך ידיעה שהעמל אינו לריק נוצר הכח להמשיך לעבוד " כפי שמתקשר העניין לכל לימוד התורה שמשול לאש הטובה שיוצא מפינו ובין דפי עלון השבת שנכתב באשו של הקב"ה כאש הטהורה של נרות השבת וכאש של מנורת הזהב שתדלק בקרוב בבית המקדש השלישי בקלות במהרה אמן!
--------------------------------------------------------------------------------
איציק מלוך
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
