והגית בו – פרשת נשוא

ד,מט: אִישׁ אִישׁ עַל-עֲבֹדָתוֹ, וְעַל-מַשָּׂאוֹ: אין צורך לפרט בהסברים לאדם יותר מפעם אחת. כאשר קבלו הלוויים את משימות עבודם בעבודה ובמשא הוסבר להם מהי העבודה והובילו כל אחד אל הכלי עליו הוא מופקד: וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל-עֲבֹדָתוֹ, וְאֶל-מַשָּׂאוֹ (ד,יט). עתה כאשר הם נגשים לביצוע העבודה, ההסבר הוא רק מהי העבודה והמשא (על עבודתו ועל משאו, ולא 'אל משאו').

ה,יד: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה, אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: אין דנים אדם לפי רוח ותחושה אלא על פי עובדות. הבעל חש 'רוח קנאה' אך רוח זאת יכולה לעבור על אדם בין אם האישה אכן נטמאה (ראשית הפסוק) ובין אם לא נטמאה (סוף הפסוק).

ה,כז-כח: וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא--וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע: פשע עושה רשום גדול יותר ממעשה חיובי רגיל. האישה שהוכח פשעה נעשית לסמל בקרב העם (לאלה בקרב עמה), אך אישה שהתנהגה בצורה חיובית רגילה כמו כל אישה אחרת – זוכה להיריון רגיל (ונזרעה זרע) וללא כל סמל.

ה,לא: וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָו‍ֹן: חשד והאשמת שווא על אדם אחר – היא עוון. האיש ניקה מעוון אם אכן נמצאה האישה סוטה, משמע שאם אינה סוטה – האיש לא ניקה מעוון, וחשד השווא באשתו - הוא עוונו.