'דתניא, ר' ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני, ופרטות באהל מועד. ור' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב' (חגיגה ו,א-ב). 'כללות נאמרו בסיני – הרבה דברים נאמרו סתומים בסיני שלא נתפרשו כל צרכן, ופירשו לו לאחר שהוקם המשכן באהל מועד. שהרי לא נתפרשו שם הלכות עבודה ככל הצריך, אלא "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך" (שמות כ), ולא פי' מתן דמיהן הפשיטן וניתוחן של עולות, והקרבת אימורין של שלמים. ופרטות באהל מועד – משהוקם המשכן ודיבר עמו מעל הפרוכת, שם פירש לו הכתוב, כדכתיב "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר", ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא נתפרשו כל הלכות קרבן. וכן דברים הרבה. ונשנו – פעם שנית, וכל מה שנאמר כאן נאמר כאן, ואע"פ שלא נכתב. ונשתלשו בערבות מואב – מפי משה לישראל, שנאמר "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה" וגו' (דברים א)' (רש"י). ר"י ור"ע חלקו כיצד נתנה התורה בסיני, האם רק הכללים או גם הפרטים. לכאורה זהו מחלוקת עקרונית בין שניהם, שיש לה גם ביטוי לעוד דברים (ראה ב'תורת המועדים' 'היחס שבין תורה שבע"פ לתורה שבכתב' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). אולם אולי יש ליישב בין שניהם, כיון שיש כלל תמידי ש'אלו ואלו דברי אלקים חיים הן' (עירובין יג,ב) כך שראוי ליישב בין שניהם, שלא יצא שאחד מהם כביכול טעה ח”ו. (אמנם הכלל 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' תלוי איך מפרשים אותו, כאמירה ששניהם צודקים, או שרק אחד צודק, אלא שהיה ראוי שיהיה כמו האחר לו היו פוסקים כמותו [יש מחלוקת גדולה בזה]. אנחנו כאן מדברים ע"פ ההבנה ששניהם צודקים. ובפרט שבכ"א ראוי ליישב בין שני גדולי עולם אלו, שלא יצא שח"ו אחד טעה). נראה שבסיני נאמרו הכללים, כמו שאומר ר"י, אלא שבמעלתו הגדולה של משה, שהיה מחובר לשכינה ולמד מפי הקב"ה, כיון שנאמרו לו הכללים, אז הוא הבין מעצמו את הפרטים. מעין הנאמר על האבות: 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'. … אמר רב, ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). את התורה למד אברהם מעצמו: '"ובתורתו יהגה". אמר ר' שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד (תהלים טז): "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי”' (ב”ר סא,א). ממילא כמו שאברהם יכל ללמוד את כל התורה מעצמו, כך גם משה כשהיה בסיני, בחיבור גדול לקדושה יכל להבין גם את כל התורה כולה דרך הכללים שנאמרו לו. לכן מי שאומר שרק הכללים נאמרו זהו ר"י, שאומר את מה שנאמר למשה בפועל, ולעומתו מי שאומר שגם את הפרטים זהו ר"ע, שהיה מעמיק מאוד בתורה, כמו שמובא בגמ': 'אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות ... חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי?' וכו' (מנחות כט,ב). הרי שיש קשר של לימוד עמוק בתורה אצל ר"ע. ובפרט שנאמר כאן שמשה אמר שינתן על ידו, אולי באו לרמז שראה בו ראוי לקבל את התורה, שמבין יותר לעומק במה שנאמר לו בתורה, שמשה הבין גם את הפרטים (והתושב"ע), אבל לא ברמה של ר"ע, ולכן אמר שהוא ראוי לקבל במקומו. (אולי גם אצל ר"י יש יותר הדגשה על הברור הפשוט, שלכן מובא: 'ת"ר: כשמתו בניו של רבי ישמעאל, נכנסו ד' זקנים לנחמו, ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור"ע. אמר להם ר' טרפון: דעו שחכם גדול הוא, ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו' וכו' [מו"ק כח,ב]. שלא מובן מה הקשר בין היותו חכם גדול, לכך שלא יכנסו אחד בדברי חברו? הרי הכלל שלא ליכנס לדברי חברו הוא תמידי ['… חכם... ואינו נכנס לתוך דברי חבירו' (אבות ה,ז)]? אלא אולי בא לומר שהוא חכם גדול ובקי באגדות, ודרכו הוא לברר ולומר את הכעין פשטות, ולא עומק [על אף גדולתו], ולכן שלא יכנסו אחד לדברי חברו, ז"א שלא יעמידו עוד ועוד אחד על גבי השני [ולא שממש יכנס באמצע דבריו], שאין זה דרכו של ר"י. אם כך פרושו אז אולי מכאן רמז ששיטת ר"י לומר את הפשט, ולכן כאן אומר שלמשה נאמרו הכללים, שזה מה שה' אמר לו, ולא מביא את זה שגם משה הבין מעצמו יותר. אלא העיקרון הוא שה' אמר לו את הכללים כחיבור לתורה לקיום, ומה שמשה הבין יותר זה לא מצד החיוב הבסיסי הפשוט). אולי עוד אפשר לומר שיש לחלק בין מה שנאמר למשה לעצמו, במעמדו הרם וכמוסר התורה לדורות, לבין מה שנאמר לו בכדי חיבור התורה לבנ"י אז. שר"י מדבר על החלק שנאמר בשביל בנ"י, שזהו הכללים, ואילו ר"ע מדבר על מה שנאמר למשה, שזהו כל התורה כולה, כראוי למעמד נתינת התורה, שתאמר כולה. אולי עוד אפשר לומר שלמשה נאמרה התורה פעמיים: 'וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר (שמות לא, יח) "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו"' (נדרים לח,א). (אמנם נאמר כאן שקיבל במתנה, אבל נראה שהכוונה שנאמר לו שוב בתימצות ונעשה לו נס שיזכור, ומזה ידע הכל, שכך קיבל במתנה). לכן בהתחלה כשלמד כרגיל, לא היה יכול להכיל את כל התורה, ולכן למד רק את הכללים, אבל בסוף שניתן לו במתנה (כבדרך נס) אז ניתן לו הכל, כולל הפרטים. לכן ר"ע מתייחס לכך שנאמר לו כל התורה בסוף, ואילו ר"י מתייחס להתחלה שלמד כרגיל, שזה העיקר לשיטתו. אולי רמז לכך במדרש (בדרך עומק במדרש): '"ויתן אל משה ככלתו”. אמר רבי אבהו: כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן, היה לומד תורה ושוכח. לסוף, אמר ליה: ריבונו של עולם, הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר. מה עשה הקדוש ברוך הוא? משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה, שנאמר: "ויתן אל משה, ככלתו”. וכי כל התורה למד משה, והלא כתיב "ארכה מארץ מידה" (איוב יא ט)? אלא כללים כללים למדה הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמר: "ככלתו”' (תנחומא "כי תצא" סימן טז). שנאמר כאן שה' לימד את משה כללים, כי אי אפשר ללמוד את כל התורה כולה, כך שאולי רמז שכשלימדו זה היה בכללים, אבל כשנתן במתנה זה היה הכל. שכך יש להבין את הפס' בדרש: “ויתן אל משה" כמתנה, מתי? "ככלותו" שזה היה כשכילה ללמדו את הכללים, שזה היה לסוף 40 יום (כשכלה הזמן של מעמד סיני).