"דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן... לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם" (במדבר ב, כה-לא)

בתום פירוט חנייתם ונסיעתם של השבטים, מופיע מקום חנייתו של מחנה שבט דן, והכתוב קובע ש"לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ" - בנסוע המחנות, נע מחנהו של שבט דן אחרון.

קביעת סדר המחנות שבפרשתנו נעשתה כשנה לאחר מתן תורה, ונקבעה בידי ה'.

אך האמת היא, שדן היה אחרון בסידור השבטים, עוד לפני מתן תורה. מיד עם היציאה ממצרים בא עמלק (דברים כה, יח): "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ" - ובמי הצליח עמלק לזנב בקצה המחנה? בשבט דן. כפי שחז"ל מגלים לנו (תנחומא תצא י) שכיוון שעבדו עבודה זרה היה הענן פולטם - והיינו: "נֶּחֱשָׁלִים", חסרי כוח מחמת החטא - ואז היה עמלק מצליח להכותם.

נמצא שעוד קודם סידור המחנות שבפרשתנו, נסע שבט דן באחרונה. מי אמר לו לנסוע בסוף? אף לא אחד. דבר זה נעשה על פי בחירתו! כשם שבחר לעבוד עבודה זרה, להיות אחרון לכל דבר שבקדושה, כך גם בחר לפגר אחר שאר השבטים, המתקדמים בהתלהבות קודש למתן תורה.

מחנה ישראל, אינו קובץ מקרי של אנשים המחפשים מסגרת חברתית או מדינית, כי אם מחנה שעיקרו קדושה. לפיכך, קיימת התאמה, בין מיקום השבט בתוך מחנה ישראל, לבין רמתו הרוחנית - בהתאם לרמתו הרוחנית הירודה, נדחף שבט דן מעצמו לסוף המחנה, וממילא - נעשה גם חשוף לפגיעתו של עמלק.

טמון כאן כלל רוחני יסודי: אותה מעלה שישיג האדם בכוח בחירתו, בכוח מאמציו האישיים – כך יקבעו לו לבסוף מן השמים! ומכיוון שדן בחר להיות מאחור מבחינה רוחנית - לכן, כשסידר ה' את סדר נסיעתם של שבטי י-ה, קבע לשבט דן את המקום ששבט זה בחר לעצמו מכבר.

וכך הוא גם מן העבר השני: מיהו זה ההולך בראש מחנה ה'? מיהו שנבחר לצעוד ראשון אל ארץ ישראל? שבט יהודה. ומדוע דווקא הוא? "וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב" (במדבר ב, ג). נחשון שבחר לקפוץ ראשון לים סוף ברגע המשבר כשמצרים סגרו על ישראל - הוא שנבחר לנסוע בראש כל המחנות!

בחירתו האישית של האדם, היא הקובעת את מקומו ואת מעמדו. ומי שבחר להנהיג את ישראל בשעה קשה - זוכה בהנהגה ובמלוכה.

אנו נוהגים לומר, שהקב"ה כותב וחותם ביום הדין את גזר דיננו. אך האמת היא, שהקב"ה כותב לפי מה שאנו מכתיבים במעשינו! מובן, שיש גם דברים הנגזרים מלמעלה - אך רוב הדברים, נקבעים בידי האדם.

והבחירה הינה אישית. היינו: גם כשהשבט ככלל בוחר לו דרגה רוחנית מסויימת, עדיין פתוחה הדרך בפני כל יחיד מבני השבט, להעמיד עצמו בדרגה רוחנית גבוהה יותר. והראייה: בניית המשכן לה'. כאן, מתחברים שני קצות המחנה! אהליאב בן אחיסמך למטה דן, מנצח על המלאכה לצידו של בצלאל בן אורי למטה יהודה. הרי לנו, שבפני ה' לא נבדל העשיר מן העני - אף שהנך בן השבט שריחק עצמו מן הקודש עד כדי עבודה זרה, הרי שאם יהיו מעשייך ראויים - תוכל לבנות משכן לקדושה בישראל, בדיוק כבצלאל, בן השבט הקרוב יותר לקודש.

מוצאו, סביבתו וחברתו של האדם, אינם יכולים לשמש לו מחבוא ותירוץ, לכך שלא קידם את עצמו ברוחניות.

הנה כי כן: האדם, הוא הקובע לעצמו את מקומו, בתוך שבטו וחברתו, ובכלל עם ישראל.

הרב יוסף אליהו, מהספר: "שיחות לספר דברים", משנת הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א