והגית בו – פרשות בהר בחוקותי

בהר

כה,יח-יט: וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ: ישיבה בטוחה בארץ ישראל תלויה בעשיית חוקי ה' ושמירה עליהם. בטחון כלכלי (ואכלתם לשובע) מאפשר ביטחון בישיבה בארץ ישראל.

כה,לה-לו: וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ ... וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ ... אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ: העדפת אח (כל יהודי) בענייני חסד – אינה אפלייה אלא דבר נכון ורצוי לה' (ויראת מאלוהיך).

בחוקותי

כו,ו-ח: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ ... וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ: חוק 'תפוקה שולית עולה' מתקיימת בענייני צבא ומלחמה רק בברכת ה' (ונתתי שלום), ולא כנתון כלכלי קבוע בכל עניין. היחס בין 5/100 הוא 1/20, ואילו 100/10000 הוא 100 כלומר פי חמישה (20/100), וזאת כאמור ברצון ה'.

כו,לה: כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: לה' יש חשבונות ארוכי טווח, למשך מאות שנים לפחות. שבעים שנות הגלות של בית ראשון נבעו מ 70 שמיטות ויובלים שלא שמרו בני ישראל.

כז,ג: וְהָיָה עֶרְכְּךָ, הַזָּכָר, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַד בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה:  וְהָיָה עֶרְכְּךָ, חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף: אין הבדל בהתייחסות ה' לאנשים בגילאי חודש עד 5, ו 20 עד 60. בשנות הנערות 5-20 הגבר שווה יותר ביחס לאישה בגילים אחרים, ואילו בשנות הזיקנה 60 ומעלה האישה שווה יותר מהגבר ביחס לגילים אחרים. היחסים הם: חודש עד 5: 5/3; 5-20: 20/10, 20-60: 50/30, 60 ומעלה: 15/10.

כז,ט-י: וְאִם-בְּהֵמָה--אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן, לַיהוָה:  כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהוָה, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ. לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ, וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע--אוֹ-רַע בְּטוֹב: לגורל יש ערך אלוהי, ואין להתנגד לו. הקרבן שהובא – זה גורלו ואין להתחרט, גם לא להמיר את הרע בטוב. כן הדבר במעשר בהמה: לֹא יְבַקֵּר בֵּין-טוֹב לָרַע, וְלֹא יְמִירֶנּוּ (לג), אין להמיר הבהמה, כי כך רצה הגורל, כלומר זהו רצון ה'.