"ומשמרת בני גרשון באהל מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד. וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריו לכל עבדתו" (במדבר ג,כה-כו). 'אמר ר"א: המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים חייב, שכן משא בני קהת. ומשא בני קהת מנלן? דכתיב (במדבר ג, כו) "על המשכן ועל המזבח סביב", מקיש מזבח למשכן, מה משכן י' אמות, אף מזבח י' אמות. 

ומשכן גופיה מנלן? דכתיב (שמות כו, טז) "עשר אמות אורך הקרש" וכתיב (שמות מ, יט) "ויפרוש את האהל על המשכן". ואמר רב: משה רבינו פרשו, מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות. וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות, תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת, אישתכח דהוה מידלי טובא' (שבת צב,א). 

ר"א לומד שהמוציא חפץ בידו (או על כתפו) בשבת, אפילו שהחפץ למעלה מעשרה טפחים – חייב, ולומד זאת מכך שהלוים היו נושאים כך (מעל עשרה טפחים, ודיני מלאכות שבת נלמדים מהמשכן). המקור נלמד מנשיאת המזבח, ולמדו על גובה המזבח מהיקש למשכן, ששניהם בגובה עשר אמות. מדוע לימדה התורה על גובה המזבח דווקא ע"י היקש למשכן? נראה שזה בא ללמד שיש דימוי במהות בין שניהם. מדוע המשכן י' אמות? במדרש מובא שהמשכן הוא כנגד בריאת העולם: '"אלה פקודי המשכן”. זה שאמר הכתוב: "ה' אהבתי מעון ביתך” (תהל' כו ח), זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך” (שמו' טו יז). אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. וכתיב: "נוטה שמים כיריעה" (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? "ועשית יריעות עזים" (שמ' כו ז). בשני: "יהי רקיע”, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים”. ובמשכן כתיב: "והבדילה הפרוכת לכם" (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר: "יקוו המים”. ובמשכן כתיב "ועשית כיור נחשת וכנו נחשת" וגו' "ונתת שמה מים" (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב: "יהי מאורות ברקיע השמים”. ובמשכן כתיב: "ועשית מנורת זהב" (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף”. ובמשכן כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה) (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו" (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי "ויכולו השמים והארץ”. ובמשכן כתיב "ותכל כל עבודת”. בבריאת העולם כתיב: "ויברך אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויברך אותם משה”. בבריאת העולם כתיב: "ויכל אלקים”. ובמשכן כתיב: "ויהי ביום כלות" (במדב' ז א). בבריאת העולם כתיב: "ויקדש אותו”. ובמשכן כתיב: "וימשח אותו ויקדש אותו" (שם). ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ? אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דבר' ל יט), אף משכן עדות לישראל, שנאמר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות”. לכך נאמר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" וגו'' (תנחומא “פקודי” סימן ב). לכן נראה שבאה התורה לומר, שכמו שהמשכן כנגד בריאת העולם (אמנם זה נאמר על כל המשכן כולל החצר, ואילו בגמ' הלימוד הוא מגובה המשכן עצמו, אולם העיקר לדברנו שיש לימוד שהמשכן כנגד בריאת העולם), שזה משום שתפקידו להשרות שכינה בישראל, להיות בסיס לתיקון העולם, כך גם במזבח יש יחודיות שכזו. לכן בשניהם זה גובה עשרה, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (אבות ה,א). וזה בא לידי ביטוי בגובה, כרמז שמכוון כלפי מעלה, שהמשכן של מטה כנגד של מעלה, שבאים העלות את כל העולם בקדושה, שיהיה קדוש לה' כעין השמים. כמו כן, עשרה גם כנגד עשרת הדברות, לומר שהבסיס לכל זה, היא התורה (ששורש המשכן היא התורה שבקה”ק במשכן. לכן מובן שמסיים המדרש שהמשכן הוא עדות כמו השמים והארץ, שמעידים על בנ”י שישמרו את התורה) [לכן בגמ' שם אח”כ מביאים עוד אפשרות ללמוד לשבת מגובה הארון עם הכפורת, שזהו מקום הלוחות]. במדרש הובא שההיכל כנגד ההיכל של מעלה, גם במזבח יש דימוי לזה, שגם בשמים יש מזבח וקרבנות: '(דברי הימים ב ב, ג) "לעולם זאת על ישראל", א"ר גידל אמר רב: זה מזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן' (מנחות קי,א). מה מקריב מיכאל? 'ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. מדרשות חלוקין, יש מי שאומר: נשמותיהן של צדיקים. ויש מי שאומר: כבשים של אש' וכו' (תוס'). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר שמה שמובא שמקריב נשמותיהם של צדיקים, לא הכוונה דווקא לאחר פטירתם, אלא מעשיהם של הצדיקים, בזמן חייהם זהו קרבן – קירוב לה' ('צמאה נפשי' ג,ו). הקרבן מעלה את כל חלקי הבריאה לה', שיש בקרבן דומם (מים בניסוך המים), צומח (מנחות וכו'), חי (בעלי חיים) ומדבר (האדם המקריב) [שם]. לפי זה מובן הקשר שכמו שבמשכן הוא כנגד של מעלה, ומביא לקידוש העולם לה', כך גם במזבח יש כנגדו למעלה, והוא מביא לקידוש העולם לה'. תיקון העולם נעשה ע"י תורה ומצוותיה (שזה גם יסוד המשכן), לכן נראה שאין סתירה בין המדרשים שמביא תוס', אלא הקרבת נשמותיהם של צדיקים זהו מעשיהם שפועלים בעולם לקדשו לה' ע"י התורה, שזהו כבשים של אש, כקרבן (כבש) שמועלה לה' ע"י האש, כך העולם מועלה לה' (קרבן מלשון קירוב), ע"י מעשי הצדיקים שפועלים ע"פ התורה שמשולה לאש: “הלוא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיהו כג,כט), וכך יוצא שמעשי הצדיקים להעלות את העולם לה' זהו שהעולם כקרבן באש לה'. אולי בזה יש חיבור בין המשכן והמזבח, שמעשי הצדיקים זהו כהקרבת קרבן במזבח, וזה מכח הקשר לה', כעין הנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח), שכל אחד ואחד הוא כמשכן שהשכינה בתוכו (כרמז “בתוכם” של כל אחד ואחד מבנ”י). לכן הגובה הוא י' אמות, כרמז (בגובה) להעלאת העולם לה' ע"י תורה ומצוותיה (י' כרמז ללוחות הברית) ע"י שאנו מחוברים לשכינת ה', וכך מקדשים את העולם כולו להיות מקום משכן לה'. [ע"פ הברור של גובה המזבח כמו המשכן, למדים להלכות שבת. השבת היא מעין עוה"ב (ברכות נז,ב), והשבת שקולה כנגד כל מצוות התורה ('בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה' וכו'. יר' נדרים ג,ט). ממילא יש בזה רמז כמו שאמרנו לעניין שהאדם מקדש את העולם לה' כעין קרבן במזבח, ע"י התורה, שכך העולם מתקדש עד שיתוקן לעתיד לבא (עוה”ב)].