על האבנים ועל הסקילה.

--------------------------------------

 לכאורה הפועל : "לסקל" -  שימושו בשניים :

 לסקל קרקע מאבנים.ומנגד גם לסקול אדם באבנים 

 לכאורה עדי מיתתו......

 והחיבור בין השניים הוא חיבור מובהק.

 משל אדם ואדמה 

שכל סקילת אדם  מערימה על הקרקע הרבה אבנים

 להופכה לקרקע בלתי מסוקלת לקרקע של טרשים 

 שאיננה ברת זריעה.

 הנה כי כן גם באבן מתחברים האדם והאדמה.

 הוא גם הרעיון של פרשת עגלה ערופה :

שכל פיסת קרקע עליה נרצח אדם וספגה את דמו ,

הופכת לקרקע המסוקלת מייעודה  להיות  ארץ שאינה זרועה.

 האבנים הקטנות שמחד יכולות לסקל אדם.

 ומנגד לנטרל קרקע מייעודה.

 הם למעשה תוצר התפוררות של האבנים הגדולות אשר בארץ.

 ואשר עליהם נכתבה התורה  [ראה הפרשה הבאה].

 התפוררות ערכי התורה מייצרים הרבה אבנים קהות וחדות.

 והנה "מילה בסלע".

 יש ואפשר שמילים דומות לעניין זה - לאבנים  .

 מילים רעות יכולת לסקל בני אדם....

  וגם אם לא, לעיתים  הם כואבות יותר מפגיעת אבן.

 וכך כל רעיון הסקילה להרחיק יד האדם ממיתתו של אדם אחר..

 שיד האדם לא מרפה עד השגת התכלית .

 כאילו לתן לאבן לעשות או לנסות לעשות לבסוף את המלאכה.

 ונדמה כי עצם הסקילה היא העיקר. 

הטלת עשרה אבנים באדם,אינה ממיתה בהיכרח

 שלסוף הרעיון הוא שאדם שנסקל,הופך חשוב כמת .

 "והיה...."

 "והאומר...."

 משה אהרון