אוי לו לאיש שהפיק מהמלחמה אשת יפת תואר.

-------------------------------------------------------------------

 פיצול לכאורה מוזר פיצלה התורה בין דיני המלחמה המהותיים

 לבין דיני אשת יפת תואר . אותה ששבה אדם במלחמה.

 הראשנים מצויים בפרשה הקודמת פרשת שופטים. 

ואילו השניה מצויה בפרשתינו - פרשת כי תצא למלחמה.

 הראשונים בעיקר דינים שלכתחילה, בטרם המלחמה

.והשנייה . דין שבדיעבד.

מדוע נקטה התורה בפיצול כאמור ולא התייחסה לכל דיני המלחמה בכפיפה אחת 

ודווקא בפרשה הייעודה  : פרשת : "כי תצא".. 

אלא שביקשה התורה לרמז על כמה וכמה דברים. :

ראשית : לרמז  כי ההתעסקות עם אשת יפת תואר היא  מבחנו של החוזר חי מהמלחמה . היא בבחינת היציאה למלחמה הקשה הנוספת והאמיתית של האדם .

 שעליה יאה לומר : "כי תצא למלחמה".  

 היא דווקא המלחמת ביצר שנכפית על האדם על שההין לשבות אשת יפת תואר.

 שנית : הדינים הקשורים בטרם היציאה למלחמה,נכללו דווקא בפרשת שופטים 

על מנת לרמז כי מפאת חשיבות היציאה למלחמה כל יציאה למלחמה וניהולה נתונים לביקורת שיפוטית ......

 לכן אותם הדינים של טרם המלחמה ובכלל כל עניין ונושא המלחמה, נמצאים דווקא בפרשת שופטים......

 הנה כי כן , אוי לו לאדם שיצא מהמלחמה עם אשת יפת תואר. שכל מעידה בדיניה הקשים והדקים 

 מובילה את האדם לגיהנום שאין קשה ממנו .

 תחילה הוא מכניס השנאה לביתו  . 

ממשיך בבן סורר ומורה .

ומכלה בהבאת בנו במו ידיו לזקנים 

על מנת שיוצא להורג.

 כך או כך, גילתה התורה עוד דעתה :

 כי אפילו קיים האדם את כל המתחייב מפרשת אשת יפת תואר.

 עדיין מתקיים בו : "אשר עניתה".......

 ואף ראוי שביתו לעולם ייקרא  :

"בית המענה".

משה אהרון