י,ב: לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ: אלשיך: "למה שינה פה לאמור 'שתי אותותי' ולא אמר כלשון שאמר למעלה (וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם)? ... כי לא שב מלבו ... כי איננו שם על לב ... והתוודה בהן, לא היה רק מן השפה ולחוץ ולא הייתה תשובה אמיתית, כי לא היו 'בקרבו' (בלבו)". הק רוצה תשובה מקרב הלב ולא במילים בלבד.

יב,ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם: מדוע נאמר 'לכם'? אלשיך: "החודש הזה הוא מזל טלה, לכם ישראל הוא ראש חודשים, שאדרבא ייהפך לכם לראש ולעטרת צבי תמיד". ה' נותן רק לנו תשועה, גם כנגד המזל המוצלח של המצרים.

יב,כא: מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם: אלשיך: "מה עניין משיכה זו? ... כי חש משה פן יאחזמו רעד בשמעם זה (לזבוח את אלוהי מצרים) ...  על כן ציווה יעשו בהדרגה, ימשכו איש שיו, ואחר כך יקחו, ושיעכבום בבית ארבעה ימים לשחטו לאחר כן .. ויילכו הלוך וחזק לבם". פעולה הדרגתית מקלה על עצם המעשה.

יב,לח: וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר: מדוע 'עלה' ולא 'נסע', כמו שנאמר בבני ישראל (וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס; לז)? אלשיך: "כי עלה במעלה ללכת גם לשעה קלה ... כי לא הושוו כי אם למקנה ישראל". הערב רב התעלה אך הגיע לדרגת מקנה. מעניין.

יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: ספירת השנים היא זמן ברית בין הבתרים, ואיך אברהם ייכלל בהגדרה של 'בני ישראל'? אלשיך: "מעת נאמר לאברהם 'כי גר יהיה זרעך' (בראשית טו,יג), עד היות לאברהם זרע (ומשנהייה לו זרע – הוא חלק מעם ישראל, כך הבנתי)... מכאן שאברהם נקרא ישראל". פתרון מאולץ למדי.

יג,טז: וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: מהו 'טוטפות'? אלשיך: "לרמוז שתהא הטפת עיניו והבטתו אל זמן היציאה כאילו הוא יצא משם". טוטפות = מבט עם הזדהות. מעניין.