"ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כא-כב). כבר בהתחלה – במעמד הסנה ה' אומר למשה שבנ"י יצאו ברכוש גדול ממצרים, גם בהמשך – לקראת היציאה ממצרים ה' מזכיר זאת שוב, ואומר למשה "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ב) ואכן כך בנ"י עשו: “ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (שמות יב,לה-לו). בעקבות זאת בימי אלכסנדר מוקדון באו המצרים לתבוע את בנ"י: 'שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום", תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם. ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה! אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, וברחו, ואותה שנה שביעית היתה' (סנהדרין צא,א). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מביא (ב'הגלות והגאולה', "בא", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול...') כמה הסברים על העניין של לקיחת ממון מצרים – מדוע זה היה דבר נכון (מוסרית) לעשות. בנוסף לגמ' הזו מביא גם את: הראב"ע שמסביר שהכל של ה', ולכן ה' קבע שמה שנתן למצרים ינתן לבנ"י. החזקוני והמלבי"ם מסבירים שזה במקום הנכסים שהשאירו במצרים (כעין החלפות זה במקום זה). בתורה שלמה מובא הסבר שזה היה כתשלום החזר, על מה שהיהודיות נתנו למצריות שכנותיהם שוחד כדי שלא יגלו על ילדיהם שנולדו (כדי שלא יזרקו אותם ליאור). בנוסף יש שפרשו שהשאלה הכוונה לנתינה גמורה (רס"ג, רשב"ם ועוד). בנוסף היו שהסבירו שזה כחלק ממתנות שחרור עבד עברי (חזקוני, רבנו בחיי ואור החיים). ראה שם בהרחבה. נראה שאולי באו חז"ל לרמז על כל אלו בסיפור של גביהא בן פסיסא. שמדוע דווקא הוא נבחר? בפשטות זה משום שלו היתה תשובה. אולם יותר מזה, כיון שהיה גיבן (כמו שמוכח בגמ' שם: '.. אי קאימנא, בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך. א"ל: אם אתה עושה כן, רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול'. בנוסף, יש גרסה בב”ר שאלכסנדר אמר לו 'אני משוה לך גביעתך') אז היה נראה בעיני היוונים שקידוש את היופי, כאילו הוא לא מהחכמים, ולכן אמר שאם לא יצליח יגידו שהוא סתם הדיוט ולא מהחכמים. לכן נתנו לו ללכת כיון שבזה היה להם עוד אפשרות של זמן לחשוב ולטעון אם לא היה מצליח בטענותיו (עד שהיו חוזרים אליהם שהוא הפסיד, ועד שהיו הולכים ליוון...). בנוסף נראה שהוא היה משומרי המקדש, כמו שמובא במגילת תענית: 'גביהא בן פסיסא שוער הבית' (כה סיון). לכן כעין בא ואומר שהוא כשומר הבית ראוי לטעון על לקיחה והחזרת דברים בעלי ערך (ולכן אלכסנדר קיבל אותו, שאם היה סתם אדם ולא בא בשליחות חכמים [שלכן אמר שיוכלו לטעון שהוא סתם הדיוט] אז מה פתאום שאלכסנדר יקבלו לטעון? אלא שכיון שהיה לו מעמד של שומר חשוב, אז ראו בו כאחד שקשור לדברים מעין אלו). במדרש הוא נקרא 'גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם' (ב"ר צא,ז) תמוה שקוראים לאביו 'קוסם', לכן נראה שאין הכוונה שהיה רשע, אלא שהיה מבין בקסמים (של גוים), שזה חשוב בשביל שיוכלו הסנהדרין לדון יהודי שעשה קסמים, שצריך לדעת אותם היטב כדי שיוכלו לדון, וכנראה הוא היה מבין בזה. אולי מודגש שקראו לו כך (מעבר לפשטות שכך קראו לו ככינוי של מעלה) כדי לומר שאביו היה מבין בחכמות הגוים, ולכן בנו גביהא היה מכיר בטענות הגוים, ולכן הוא זה שידע לענות להם תשובה (שכבר בירר קודם לכן). אולי אפילו יותר מזה, אולי גביהא בא לטעון אצל אלכסנדר והוא קיבלו לטעון, כי הכירו אותו כאחד שבמשפ' מתווכחים מול טענות הגוים. גם מה שאמרנו שבשל גיבנתו היה נראה כהדיוט, בב"ר יותר נרמז לזה, שהוא אומר לחכמים: 'אִם נָצַחְתִּי אוֹתָם הֲרֵי מֻטָּב, וְאִם לָאו, אַתֶּם אוֹמְרִים: מָה הַגָּרוּעַ הַזֶּה שֶׁיַּעֲמִיד עָלֵינוּ', הרי קצת משמע שטענתם שהוא לא מייצגם זה בשל גיבנתו, שבשל כך נראה כאינו חכם, שזהו 'הגרוע הזה', שיש בו גריעות. [אולי בבבלי הוא נקרא 'בן פסיסא' שכך היה שם אביו, וה-'ת"ר' מתחיל בסיפור של הויכוח על א”י מול הכנענים, לכן הודגש שם אביו האמיתי, כעניין של ייחוס, כיון שתשובתו היתה שמשפחות כנען ניתנו לעבדות למשפחות אחיו. לעומת זאת בב"ר מובא בהתחלה הויכוח על הבכורה לישמעאל, ובזה ענה להם שאברהם נתן את הבכורה ליצחק, ולהם נתן מתנות. ובגמ' מובא שענה: '… "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות" אב שנתן אגטין לבניו בחייו, ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?. מאי "מתנות”? אמר ר' ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה' (סנהדרין שם) 'שם טומאה – כשוף ומעשה שדים' (רש"י). ממילא תשובתו היתה שהם קיבלו מתנות של כישופים, וקסמים זה כעין כישופים. לכן הב"ר מדגיש את קשרו של אביו לקסמים, לומר שגביהא ידע הרבה על קסמים וכדו' מאביו, ולכן יכל לומר זאת לאלכסנדר, שאם ישאלו מהם המתנות, יוכל לענות לו על כשפים וקסמים שהם קיבלו. לכן בב"ר מובא כינויו של אביו]. גביהא ענה בטענה של תשלום שמגיע לבנ"י על עבדותם, ולא ענה שכך ראוי להעניק כשהעבד יוצא, כיון שזה דין יהודי ולכן אלכסנדר לא היה מקבל זאת. וכן לא יכל לענות שהכל של ה', כיון שאלכסנדר לא האמין בה'. אולם יכל לתרץ את שאר התרוצים (שזה כנגד הנכסים שהשאירו, וכנגד הממון שנתנו כדי שלא ילשינו, ושנתנו מרצון), לכן נראה שחז"ל רמזו זאת בשמו (אמנם זהו שמו, אולם נראה על דרך הדרש שיש כאן רמזים) ששמו גביהא, שזה כלשון גבייה – גובה תשלום, שזהו שגבו את ערך הכסף של נכסיהם שנשארו במצרים. שם אביו פסיסה, שזה כעין שורש 'פס', שזה מרמז על פס (=כף) היד, כרמז שהיו נותנים כסף כדי שלא ילשינו (ועוד 'פס' יש שפירושו חילול, ויש שפירושו לפייס [ראה ב'ערוך'], שכל אלו רמזים על שנתנו כסף כדי לפייס את השכנים כדי לחלל – לבטל את גזרת פרעה). וגביהא אמר להם שאם יכשל יאמרו שהוא סתם אדם פשוט – הדיוט, שלכן לא יודע כמותם את התורה, שאילו היה יודע היה מבין שההשאלה כאן אין הכוונה השאלה רגילה שצריך להחזיר, אלא השאלה של מתנה גמורה.
[נ.ב. אולי בבבלי זה 'בן פסיסא' ומקורו מ-'פסיס' שזה ביונית 'אמונה' (ראה בערוך 'פסיס') ובב"ר זה 'קוסם' אולי מלשון 'קסם' שזה חתך/גזר (ראה יר' שביעית ב,ה – 'וקסמיה בידיה') שאלו היו כינויים לאביו שכנראה היה קובע דברים מכח האמונה שנתנו לו לפסוק להם – ודוחק. ואולי היה אביו מתעסק בעצים, ולכן נקרא 'פסיסא' מלשון 'פס' – עץ (כמו פסי העיר), וכן קוסם מלשון קיסם (והגרסה צריכה להיות 'קיסם' ולא 'קוסם', או שקראו לו כך בשיבוש) – ודוחק].