פרשת ויחי - פרשת המקדש

אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל

לוי נקבע על ידי יעקב כמורה הוראה לשבטים וכנושא ארון ה'

 

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

 

 

יחד עם קביעת סדרי ההליכה במדבר סביב המשכן, רואה יעקב לחובה לקבוע את השבט המנחה, השבט אשר ישמר ויטפח את נושא המשכן בלב העם, וילבה את גחלת המשכן לבל תכבה. לפיכך מינה יעקב את לוי למטרה קדושה זו.

            ראה מה שכתב הרמב"ם בפרק ראשון של הלכות עבודה זרה, שיעקב בחר בלוי כממשיך מסורת התורה בישראל מן האבות אל הדורות הבאים, זו לשונו: "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו… והודיעו ליצחק בנו. וישב יצחק מלמד ומזהיר. ויצחק הודיע ליעקב… ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם… כדי שלא יישכח הלימוד".

 

נאמנותו של שבט לוי לאמונה שנחל מן האבות

            מברכות יעקב לבניו נראה, לכאורה, כי שבט לוי יצא מקופח ביחס לאחיו, ולאחר שיעקב גוער בשמעון ולוי, מחלק יעקב את שבט לוי ומפזר אותו בנחלות שאר השבטים.

            אולם, כאמור, יעקב ממנה את לוי לתפקיד הנעלה ביותר בישראל - לנשיאת ארון ה', וכאחראי על המשך מסורת התורה בישראל.

            נמצא, שפיזורו בין השבטים יש לו מטרה רוחנית כלל ישראלית, שכן, בנחלת כל אחד משנים עשר שבטי ישראל נקבעו ארבע ערי לויים, זאת, דווקא מפאת קדושת שבט לוי, קנאתו לשם ה', ותפקידו בהרבצת התורה בישראל.

            מדברי חז"ל והרמב"ם נראה, ששבט לוי שמר על אמונתו גם בתוך טומאת אלילי מצרים. ראה מה שכתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה א): "ישראל במצרים חזרו ללמוד מעשיהן [של האומות] ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים!"

            כך גם שמרו על קיום מצות ברית מילה, כשרבים מישראל חדלו להכניס את בניהם בבריתו של אברהם אבינו. ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה יג, ב. הכותב, שישראל במצרים חדלו ממילה ורק שבט לוי שמר עליה בקפדנות, ובלשונו: "מילה היתה במצרים, שנאמר: 'וכל ערל לא יאכל בו!' [לפיכך] מל אותם משה רבינו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים, חוץ משבט לוי! ועל זה נאמר: 'ובריתך ינצורו'".

            שבט השומר על אמונתו גם בשעבוד מצרים, ראוי הוא, שכל אחד משבטי ישראל יתברך מנוכחותו בנחלתו, ומכאן ברכת יעקב: 'אחלקם בישראל'.

 

נחלת הלויים משתרעת על ארבעים ושמונה עיר ברחבי הארץ

            כך, אכן, נהגו משה ויהושע בן נון למעשה, ונתנו ללויים ארבע ערים בכל אחד משנים עשר שבטי ישראל משני עברי הירדן. ראה רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יג, א: "שבט לוי, אף על פי שאין להם חלק בארץ, כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט ועליהן שתים וארבעים עיר. וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח - הכל ללוים. ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה'! - לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך, הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר: 'ברך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: 'אני חלקך ונחלתך'".

            נמצא, שכאשר הודיע יעקב לשבטים, כי עתידים הם ללכת במדבר כשהמשכן בתוכם, הודיע להם יחד עם זאת מי הוא השבט המופקד על הקמת המשכן, נשיאתו במדבר ועבודתו.

 

שבת שלום