לקט מביאור האלשיך לתורה – פרשת וירא

יח,א: וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא: מדוע התורה מציינת 'אליו' ולא 'אל אברהם', בשמו? אלשיך: "כי על ידי מצוותיו מתקדשים האיברים העושים אותם ... על ידי (מצוות) המילה הנזכרת (בסוף הפרשה הקודמת), כי הנה נתקדש איכותו על מה שהיה מתחילה ... וזהו אמרו 'אליו', כלומר אל הנימול הנזכר".

יח,ח: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה: איך ייתכן שאברהם הגיש לאורחיו בשר עם חלב? אלשיך: "וזהו 'ויקח בן בקר' ... אל הנער לעשות אותם, אך להיות אברהם זריז המצוות יותר ... ובראותו כי הנער לא עשה עדיין .. כי לא מיהר כמוהו ... על כן מה עשה? לקח חמאה לתת לפני האחד, וחלב לשני, ובן הבקר לשלישי". לכל אחד נתן מאכל אחר...

יט,יב: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ: למי התכוונו המלאכים במילה 'בנים', הרי לא היו ללא בנים, כי אם בנות וחתנים? אלשיך: "המה ידעו את אשר יקרה לו עם בנותיו, שיוליד שני בנים מהן .. ו'בנים' הן עמון ומואב". רעיון מבריק.

יט,לא-לב: וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; ... וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע: אם האב זקן, כיצד חשבה הבכירה להחיות ממנו זרע? אלשיך: "לזה אמרה 'ואיש אין בארץ' ועל ידי עשותנו על כוונה זו, על קיום העולם, ודאי נצליח". אם הכוונה טובה – הקב"ה ודאי יסייע. גישה מעניינת.

כא,ו: וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי: מדוע אומרת שרה 'יצחק' בלשון עתיד ולא עבר, צחק לי? אלשיך: "חששה פן יהיה שם יצחק מזכרת עוון מה שצחקה היא באמרה 'אחרי בלותי' על כן קדמה ואמרה לא כן הוא, כי רק צחוק עשה לה אלוהים, כי שמחהּ ה' ... יצחק לשון עתיד, כי כל השומע יצחק", וישמח יחד אתה, ולא ילעג לה על ספקנותה.

כב,יב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה: וכי רק עתה ידע ה' כי אברהם ירא אותו, וכי הצטרך למעשה העקידה כדי להגיע למסקנה זאת, ולא ידע מראש מה בלבבו של אברהם? אלשיך: "יתכן יאמר, הנה עתה – מה שהוא עתה, ידעתי מתחילה... או יאמר, עתה ידעתי? בתמיהה ... או יהיה פירושו: ידעתי, לשון רחמים, כמו ... 'וידע אלוהים' (שמות ב,כה)". שלושה ביאורים המנסים לענות על שאלה נכבדה.