עוד עניין מעניין:

כשישמעאל חולה ונוטה למות, נוטשת אותו אימו תחת אחד השיחים ומתרחקת כמטחווי קשת.

הרש"ר הירש עומד על התופעות הלשוניות והמשמעות המוסרית הנגזרת מהם:

הגר האם, קרועה בין הקושי שלה לראות את בנה גוסס, ומאידך לנטוש אותו.

לכן היא נוטשת, אך נשארת בגבול האחרון בו היא עדיין יכולה לראות.

ההתנהגות הזו היא האנטיתזה לאם רחמנייה, למצופה מאם יהודית. שלעולם לא תיטוש את בנה במיטת חוליו, ברגעיו האחרונים.

"תחת אחד השיחים" - ולא "תחת השיח" בה' הידיעה. היא השליכה אותו תחת שיח סתמי. איזה שיצא. ואחד היה לה אם יהיה השיח גדול ומוצל, או שיח קוצני וכואב.

מטחווי קשת - יש שביארו "כמרחק שעובר החץ". אלא שיש קושי בפירוש זה:

א. היה יותר נכון לומר "כמטחווי חץ". הרי החץ הוא שעף, והקשת רק משליכה אותו.

ב. "מטחווי" הוא שם עצם בתבנית בינוני של בניין פיעל (מְפַעֵל). לא היה מדובר בחץ היה צריך בניין סביל (מופעל או מפועל).

לכן מפרש הרש"ר הירש שהכוונה:

כמרחק שמתרחקים היורים (הטוֹוְחִים) בקשת. זה מרחק גדול, אך הקצה האחרון שעוד ניתן לראות (בכדי שיוכלו לכוון).

כך התרחקה הגר מרחק רב, אך נשארה במרחק שעדיין יכלה לראות את ישמעאל.

נוסף על כך, יש כאן ודאי אמצעי רטורי של שימוש בשדה הסמנטי של הקשת. כפי שבנה עתיד להיות קַשָׁת, כך היא התרחקה מרחק של קַשָּׁת.