עיונים לשוניים - פרשת לך-לך: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה" - המקרא מפרש את עצמו
נכתב על ידי איתיאל, 10/11/2019
עוד בסוגיית "המקרא מפרש את עצמו" מפרשתנו:
"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תיקבר בשיבה טובה".
ניתן לפרש שיש כאן הקבלה על דרך השירה (למרות שאין הקבלה או מבנה שירי בפסוקים הסמוכים).
אך לפי דרכנו ניתן לפרש:
המקרא אינו מוותר על הביטוי הנפלא "בא אל אבותיו", הטומן בחובו את האמונה בהישארות הנפש. הרי אברהם לא נקבר פיזית לידו אביו. תרח נקבר בחרן, ואברהם בחברון. אלא הכוונה שנשמותיהם יפגשו בגן עדן (וכפי שמביא רש"י את חז"ל שלמדו מכאן שעשה תרח תשובה).
אך מכיוון שמדובר על ביטוי מליצי לא מוכר, מפרש המקרא מיד, למקרה שלא הבנת, נאמר בצורה ברורה: תיקבר...
הערה:
צורת הקבורה העתיקה הייתה שהמת מושכב בכוך במערת קבורה למשך כשנה, עד לאיכול הבשר.
לאחר מכן נאספות עצמותיו ומונחות בבור מרכזי במערת הקבורה המשפחתית, לצד יתר עצמות בני משפחתו שנקברו שם לפניו.
יש שרצו לבאר לפי זה את הביטוי "נאסף אל אבותיו".
למרות היופי בפירוש זה, מכיוון שהביטוי נאמר גם על אנשים שוודאי לא נקברו לצד אבותיהם (כמו אברהם שציינו) - נראה שהמונח אינו גופני, אלא נשמתי.
המחקר מניח שהאמונה בהישארות הנפש ובתחיית המתים החלה רק בבית שני, מכיוון שאין התייחסות לכך בתנ"ך.
אולם נראה יותר שהתנ"ך אינו רואה צורך להתייחס לדבר שמובן מאליו. קשה להניח שאדם מאמין יחשוב שלאחר מותו הוא פשוט נגמר ונגוז כמו פרה או חמור שמתו.
המעיין הקשוב ישמע הרבה ביטויים שנאמרו בתנ"ך בדרך אגב המראים את האמונה בהישארות הנפש.
כך הביטוי "נאסף אל אבותיו".
והביטוי "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל א' כ"ה, כ"ט).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
