אברהם - מאורח בארץ, לבית הבית
נכתב על ידי איתיאל, 8/11/2019
אברהם חוזר ממצרים למקום הקבע שלו: בין בית אל ובין העי, ואז צפוף לו עם לוט.
בהמות אברהם היו זמומות. הוא חשש מהגזל, מלהשתלט ולכבוש מהתושבים המקומיים. לכן הוא תמיד "בין בית אל ובין העי" בשטח שאינו בתחומה של אף אחת מהערים.
הם מחליטים להיפרד.
אברהם מציע לחלק את השטח בין בית אל והעי ל"ימין ושמאל" - אחד יקח את הצפון והשני את הדרום (ימין ושמאל גיאוגרפים בתנ"ך = צפון ודרום).
לוט "חושב מחוץ לקופסה", כלשון הפסוק - הוא "נושא עיניו" מחוץ למשטח "קדם לבית אל" והולך לכיכר הירדן ועריה, בלי לפחד להשתלט על ארץ של אחרים. "וישא לוט מקדם" - הוא נוסע מאיזור "קדם לבית אל". ויוצא מההגבלה המחניקה של ההסתכלות על ישיבתו כאורח שמנסה לא להפריע.
אצל לוט זה מעשה בבוטות גסה. בראיה ביריונית - אני בעל הבית!
עוד לפני שקיבל הבטחה מה'.
מיד לאחר מכן אברהם מקבל מסר מאת הקב"ה שקורא גם לו לצאת מההסתכלות המצומצמת. אינך אורח. גם אתה מתבקש "שא עיניך". כל הארץ שלך.
פועל יוצא מכאן הוא שאברהם יורד לאלוני ממרא, ולראשונה גר בעיר.
הוא נהיה שותף של ממרא. ושם בהמשך הוא יוכל להגדיר את נוכחותו כ"גר ותושב". אמנם גר, אבל לא מתבייש לומר שאני תושב שווה זכויות שיכול גם לדרוש אחוזת קבר (שהרי הקבורה בקרקע היא האחיזה הבעלותית החזקה ביותר).
בהמשך הוא יורד לארץ פלשתים, שם הוא ממש מרגיש "בעל הבית". הוא אמנם לא מתגרה סתם, ויושב "בין קדש ובין שור", אך הוא בהחלט גם "גר בגרר". הוא מרשה לעצמו להתנחל בבאר שבע וגם להוכיח את אבימלך על עבדיו שגזלו לו באר, ולכרות ברית עם המלך, כמנהג מושל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
