"וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה" (בראשית יח,ב). 'אמר רבי לוי: אחד נדמה לו בדמות סדקי, ואחד נדמה לו בדמות נווטי, ואחד בדמות ערבי. אמר: אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם, אני יודע שהן בני אדם גדולים. ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו, אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו, ידע שהן בני אדם מהוגנין' (ב”ר מח,ט). לא מובן מניין לו לר”ל שאברהם ראה כך, וכן למה היו נראים כך, למה זה משנה? נראה שבא לרמז שאמנם נדמו לאברהם כאנשים פשוטים, ולא כמלאכים. אולם אברהם שהיה בעל רוה"ק הבחין בכל אחד מהם כעין את שליחותו בעולם. מובא על שליחותם של המלאכים: 'מאן נינהו שלשה אנשים? מיכאל, וגבריאל ורפאל. מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום. והא כתיב (בראשית יט, א) ”ויבאו שני המלאכים סדומה בערב"? דאזל מיכאל בהדיה, לשזביה ללוט. דיקא נמי דכתיב (בראשית יט, כה) "ויהפוך את הערים האל", ולא כתיב "ויהפכו", שמע מינה' (ב"מ פו,ב). לכן נראה שמיכאל שבא למלט את לוט, שהוציאו ולקחו ממקומו לדרכו, הוא כעין נווט בספינה שמכוון את הדרך (וגם קשור שבא לבשר את שרה, לומר לה לאן עכשיו הם ממשיכים את הדרך, שעכשיו יוולד יצחק שיעמיד את דרכם בעולם). רפאל בא לרפאת את אברהם, ואחד הדברים החשובים ברפואה זהו האכילה, כדי לחזק את הגוף, ובעיקר הלחם שמחזק את האדם, לכן נדמה לו כסדקי שמוכר לחם. גבריאל בא להפוך את סדום, ולכן נראה לו כעין ערבי ברברי, שמשחית ומחבל. ומניין רמז זאת? המהרז"ו פירש שהרמז לערבי זהו שדרשו שאברהם אמר "ורחצו רגליכם" שהיה סבור שהם ערבים שמשתחווים לאבק רגליהם. והרמז לנווט ב"והשענו תחת העץ", 'שכל חייהם של מנהיגי ספינות ע"י עץ התורן ותחתיו'. והרמז לסדקי ב"ואקחה פת לחם". הת"ת פירש שהסדקי מרומז במה שאמר "ואקחה פת לחם" במקום 'ואתן..', מרמז שאמר לו 'אם יש לך לחם אקנה ממך'. הנווט מרומז במה שאמר "אחר תעבורו" ולא 'תלכו', שזה רומז לעובר על המים, שנאמר בהם ברגילות לשון "ויעברו". הערבי נרמז במה שנתן מים לרחוץ רגליהם. אולי אפשר לומר שהערבי נרמז כמובן במים שירחצו רגליהם. הסדקי נרמז במה שמזכיר דווקא את הלחם ולא שאר מאכלים, ובפרט שמדגיש “ואקחה פת לחם וסעדו לבכם” שהלחם סעודת הלב (רש”י), שזה כדי להתקרב לדעתו של הסדקי, כדי שישתכנע לישאר, שעשה זאת ע"י הדגשתו כמה הלחם חשוב (שבכך מודגשת מעלת עבודתו כמוכר לחם). הנווט ספינה מרומז במה שאמר "אל נא תעבור" כרומז שרגיל לעבור ממקום למקום. ר"ל הביא ע"פ סדר של: סדקי, נווט וערבי, אע"פ שלפי הסדר של הפס' שבהם מרומז היה צריך לומר נווט (פס' ג), ערבי (פס' ד) וסדקי (פס' ה). נראה שזה משום סדר עמידתם: 'עוד תניא: שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, גדול בימינו, וקטן משמאלו. וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם: מיכאל באמצע, גבריאל בימינו, ורפאל בשמאלו' (יומא לז,א). לכן כשאברהם הביט מימין לשמאל ראה את רפאל, מיכאל וגבריאל (שגבריאל הלך לימין מיכאל, והם הלכו מול אברהם, כך שראה אותם בסדר הפוך), ולכן הביא את הדמויות (של המלאכים) ע"פ הסדר שראה: סדקי, נווט וערבי. נראה שלכן אברהם אמר להכין לחם (פס' ו), ואח"כ מובא הכנת הבקר (פס' ז), ואח"כ "ויקח חמאה וחלב" (פס' ח). [אמנם נתן את הבקר אח”כ, אבל זה משום שלקח זמן להכינו, שלא כחמאה וחלב שכבר מוכנים]. כרמז לסדקי ראשון (לחם), ואח"כ נווט שהוא החשוב מכולם ולכן כנגדו מכין בקר שזה משובח ומראה על חשיבות, ואח"כ חמאה וחלב שהם דברים פשוטים כנגד הערבי. (גם חמאה מורחים על הלחם, ולכן הוא ראשון, ואח"כ היה צריך להיות הבקר, אלא שעדיין לא היה מוכן, ולכן בנתיים הובא הדבר שאחריו שזהו החלב, כעין כנגד שלערבי נתן מים לרחיצת הרגלים, ואילו לשתיה לא הביא מים אלא חלב). ומה שבפס' שאברהם מדבר נאמר רמז לנווט (פס' ג) ואח"כ לערבי (פס' ד) ואח"כ לסדקי (פס' ה), זה משום שדיבר לגדול שבהם ('"ויאמר אדני אם נא" וגו' – לגדול שבהם אמר' וכו'. רש"י פס' ג), לנווט, ולכן אצלו קודם מקדים את רחיצת הרגלים (כערבי), כיון שלא רגיל למדבר (אלא לים), ולכן זה יותר קשה לו, ולכן קודם לאכילת הלחם. (ז"א זה מצד הגילוי של הדמות של הנווט שאליו דיבר הכל, ולכן קודם נווט שאליו דיבר, ואח”כ רמז לרחיצת רגלים שיותר חשוב לנווט מהלחם). בגרסת המדרש ישנה גם גרסה 'סרקי' (במקום סדקי) [ילקו”ש רמז פב], והערוך פירש שסרקי ונווטי הם שמות מקומות (ראה במהרז"ו). וקשה מה למד בזה, ומניין לו זאת? מצאנו את השמות נווטי וערבי בהקשר לעשרת העממין שנאמרו לאברהם שבנ"י ירשו, שמהם יש שלושה עממין שמקומם לא ניתן עדיין לבנ”י עד לעתיד לבא: 'ואיזה הם הג' שלא ניתן להם? רבי אומר: ערביה, שלמייה, נוטייה' וכו' (ב"ר מד,כג). ממילא כיון שערביה ונוטייה נאמר כאן, אולי י"ל שגם שלמייה קשור לסרקי שנאמר אצלנו. אולי יש לזה רמז שאת הפס' “כי אם יהיה לבער קין" (במדבר כד,כג) תרגם אונקלוס: 'אֲרֵי אִם יְהֵי לְשֵׁיצָאָה שָׁלְמָאָה', ובמדרש דרשו את בער קין על ישמעאל: 'כי אם יהיה לבער קין כי אם יהיה לבער אש מזרעו של ישמעאל' (פרקי דר"א, ל), הרי רמז שקיני מרמז על ישמעאל, שקשור ב'שלמאה' שזהו 'שלמייה'. והנה על 'סרקי' שאצלנו פרש הערוך (ערך 'סרק') שהכוונה לישמעאלים, ממילא יוצא שיש קשר בין שלמייה וסרקי. (אמנם בזמן אברהם אי אפשר לומר שזהו צאצאי ישמעאל, שעכשיו הוא רק ילד. אולם אולי בא לומר כרמז על קשר למקום הארץ הזו שהובטחה לאברהם). אם כך, אז אולי בא ר"ל לומר בדרש שנראו לאברהם כמו אנשים שקשורים לג' העממין, שהובטח לאברהם שארצם תנתן לבנ"י, אולם בנ"י לא נחלו אותם עד לעתיד. אולי בא לרמז שהם באו, ובשל כך אברהם פנה אליהם במקום לשכינה (שפנה מה' אליהם). שזה כרמז שעכשיו באים לבשר על הולדת יצחק שהוא ירש את הארץ כזרעו של אברהם, אולם לא יתקיים נחלה של שלושת העממין עד לעתיד לבא, אע"פ שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים שינחלו אותם (בראשית טו,יט). בברית בין הבתרים גם נאמר שיגלו "ארבע מאות שנה” (שם, יג) שזה 'משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' (רש"י). לכן עכשיו שבאים לבשר על הולדת יצחק, שממנו יספרו את זמן הגלות, כמו שנאמר בברית בין הבתרים, באים ומרמזים שכשיצאו ממצרים לא ינחלו את כל עשרת העממין, שאת השלושה לא ינחלו, לכן הם באים ואברהם מארחם בביתו, כעין שיש להם מקום שם, כרמז שאינם מגורשים אלא ממשיכים להשאר בארצם. ומדוע לא נחלו את שלושת העממין? כי עדיין לא הגיע הזמן של השכינה השלמה בעולם, של לעתיד לבא. לכן כשהם באים כעין השכינה מתנתקת משעותה אצל אברהם, כרמז שלכן עדיין לא ינחלו אותם בשל שאין השכינה בשלמותה. (ולכן ינחלו דווקא את שבעת העממין, שכאן זהו מקום השכינה תמיד). נראה שלכן רמז ר"ל ב'סרקי' שזה ישמעאלים, כרמז לישמעאל שנאמר על עיבורו לאחר ברית בין הבתרים (בראשית טז), שכך גם כאן יש קשר להריון קרוב – של יצחק, וקשר לברית בין הבתרים. אולי למד זאת ר"ל ברמז שנאמר "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו", ש"וישא עיניו" כעין הראיה של א"י (ונתינתה לזרעו): “שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג,יד-טו). שרומז על ירושת הארץ, אבל לא של השלושה עממין, שזהו "והנה שלשה אנשים נצבים עליו", כעין שרואה ששלושה ניצבים עליו, שלא מגורשים מארצם, אלא ניצבים ולא נותנים את ארצם. שזהו שלושת העממין (שכל איש מייצג עם אחד). אולי סיום דברי ר"ל שאברהם ראה שנותנים כבוד, ולכן '… ידע שהן בני אדם מהוגנין', בא לרמז שלכן לא נחלו את השלושה כמו את שבעת העממין, שהשבעה היו רשעים במיוחד, ולכן היה חשוב ביותר להשמידם מיד: “כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך" וגו' (דברים ט,ה).