הפעלים הרגילים מקורם משרשים. אך יש ושם עצם קיים הופך לפועל, שמשמעותו: עשה את פעולת השם.

במקרים כאלה נפוץ לראות חריגה מצורות השורש הרגילות, בשל הצורך "להכניס" שם עצם שלעתים אינו שלוש אותיות פשוטות. בנוסף, בהטיות הפועל משתנה הניקוד, וכך עלול השומע לא לזהות את שם העצם ההגוי בניקוד אחר. לצורך כך נמצא חריגים רבים של "תזוזה" קלה בניקוד, כדאי ששם העצם ישאר.

ניתן להשוות זאת לסוגיה הבוערת כיום באקדמיה לגבי כללי הדיגוש בפעלים גזורי שם. לדוגמה:

פּילוסופיה (בג"ד כפ"ת בראש מילה) או פילוסופיה (כמו בלעז)? וממילא: התפּלסף (אחרי שווא נח) או התפלסף?

לכּכב (בסרט, כמו בשם הבסיס: כּוכב), או לככּב (כ' ראשונה רפה ושנייה בדגש תבניתי, בניין פיעל).

או ההנחיה לא לממש את כללי נשילת חפ"נ בשורשים גזורי שמות כמו להנגיד (משמעות ניגוד, להבדיל מלהגיד = דיבור, גם הוא באותו שורש) ולהנביט (נבטים, להבדיל מלהביט = להסתכל, גם מאותו שורש).

בפרשתנו נמצאו כמה פעלים גזורי שם:

ספר בראשית  -  פרק י״ד  -  פסוק ו׳:

{ו} וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃

רוב המפרשים (תרגומי הארמית, רש"י) פירשו את המילה "הררם" כשם עצם: בהר שלהם.

ואם נקשה, מהיכן הגיעה ר' נוספת?

מקור המילה "הר" משורש כפול (נע"ע) "הרר", וניתן להטותה בכפל או בחוסר. כך מצינו "הררי ציון", "ומהרריה תחצב נחשת".

לעומתם, הראב"ע מבאר שמדובר בפועל גזור שם (בניין פיעל), שמשמעותו: בעלותם להר.

*

ספר בראשית  -  פרק י״ג  -  פסוק ט׳:

{ט} הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃

את הבעיה העיקרית יוצרת המילה "שְׂמֹאל" שבה ארבע אותיות שורש. כאן לא ויתרו על אף אות, ויצאה הצורה החריגה "אשמאילה" (בניין הפעיל).

לעומת זאת ביחזקאל, השם קוצר לצורך התאמה לבניין, והא' קוצצה:

ספר יחזקאל  -  פרק כ״א  -  פסוק כ״א:

{כא} הִתְאַחֲדִ֥י הֵימִ֖נִי הָשִׂ֣ימִי הַשְׂמִ֑ילִי אָ֖נָה פָּנַ֥יִךְ מֻעָדֽוֹת׃

כיום מקובל כי שורשים מרובעים (בני יותר משלושה עיצורים) ניתן להטות רק בבניינים הדגושים (פִעל, פֻעל והתפעל), שם הדגש מאפשר עיצור נוסף במקומו.

יוצא מן הכלל הוא השורש שפר"צ (אידיש) המוטה דווקא בבניין הפעיל (השפריץ), כנראה כדי לשמר את השווא בתחילת המילה, כמו במקור "שפריצן".

***