לקט מהרוקח לפרשת שמיני

ט,ב: ויאמר (משה) אל אהרן קח לך עגל בן בקר: מדוע אמר משה 'קח לך' ולא סתם 'קח'? הרוקח: "כסבור הייתי להיות כהן גדול, לפי ששמשתי שבעה ימים כבר, ולפי שסירבתי כנגד ה' מלעשות שליחותו שבעה ימים ואמרתי 'לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך' ויאמר לי 'הלא אהרן אחיך הלוי' (שמות ד'), ועתה נדחיתי, על כן 'לך'". כאן משה מפנים ומשלים עם העובדה שלא הוא יהיה כהן גדול, ולמעשה מתחרט על כי סירב לבקשת ה'.

יא,ט: את זה תאכלו מכל אשר במים: מדוע לא כונו הדגים בשמות? הרוקח: "דגים אין להם שמות לפי שהם מכוסים במים מעין כל, אין לדקדק בשמותם". השמות הם עבור בני האדם, ואם לאדם אין שליטה ואינו רואה אותם ואינו מסיק תובנות מדרכם – אין טעם לקרוא להם שמות. מעניין.

יא,יז-יט: ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף, ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם, ואת החסידה האנפה למינה, ואת הדוכיפת ואת העטלף: מה משמעות שמות עופות אלה? הרוקח: "הכוס – נכסה מאדם ושוכן שלא במקום יישוב. השלך – ששולה דגים מן הים. שלך – יש עוף שתולדתו (מנהגו) להשליך ילדיו. הינשוף – עף בנשף (בלילה) ואין נראה ביום מפני להט השמש. התנשמת – כל הרואה – יישום (יתפעל). הקאת – תולדתו להקיא מאכלו.הרחם – שריקריק וצועק שריקריק, והוא תופס אפרוחים וצועק קודם ביאת מטר ומרחם על בניו ... מביא רחמים. החסידה האנפה – מנהג חסידה שמנאפת עם זכר חסידה שאינו בן זוגה, טובלת במים שלא יריח בה זכר זוגה ... הדוכיפת – הודו כפות, כרבלתא בראשו.העטלף – עט ולופף, דומה לעכבר ורגליו בכנפיו". אין שמות מקריים, אלא מכוונים לאופי ולתכונות, כדי שנלמד מהם, מה נכון וראוי לנו, ומה אינו ראוי לנו לעשות ולהתנהג.

שבת שלום, שבת של עבודת ה' בשמחה, ומשמעות במהלכינו, אורן.