לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת שמיני

י, א: ויקריבו לפני ה' אש זרה: ש: מדוע דווקא 'זרה' ולא 'אסורה' או 'פסולה'? ת: השימוש במילה 'זר' נעשה כאשר מדובר על מישהו חיצוני שאינו שייך לארגון. כך נאמר על עובד במשכן שאינו נמנה עם העובדים המורשים, והוא מכונה 'זר' (וְהַזָּר הַקָּרֵב, יוּמָת; במדבר א, נא; ג, י; ג, לח; יח, ז). בני אהרן הביאו אש מהחוץ, היא 'אש זרה'.

י, יט: הייטב בעיני ה'? ש: מדוע דווקא 'הַיִּיטַב' (בהא היידוע) ולא 'הֲיִיטַב' (בהא השאלה)? ת: אהרן אינו שואל את משה אם ה' יסכים להצעתו וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, אלא קובע שכך נכון לעשות במצב שנוצר, שבניו לא אכלו את שעיר החטאת בקודש, והנכון בעיניו ('הַיִּיטַב') שהוא עצמו יאכל את השעיר עוד היום ובקודש. משה מתפעל מן הפתרון שאהרן מציג, ואכן מודה ולא בוש שפתרונו של אהרן נכון ומקובל (פסוק כ'). משה אינו עונה על שאלת אהרן, כי כאמור אהרן כלל אינו שואל. הערה: לפי כללי הדקדוק הא השאלה תנוקד בחטף פתח (אלא אם לפניו אות גרונית או שוואית). הא היידוע לעולם לא יבוא לפני פועל, לכן 'הַיִּיטַב' מיידע שֵׁם (ייטב, כגון מֵיטַב) ולא פועל.

יא, ה: ואת השפן: ש: מדוע מזכירה התורה את השפן והארנבת, לאחר שכבר הזכירה את הגמל, והרי שלושתם בעלי תכונה דומה (מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה)? ת: הגמל מתואר כך שבהווה אינו מפריס פרסה (ופרסה איננו מפריס), השפן מוזכר בלשון עתיד (ופרסה לא יפריס) ואילו הארנבת בלשון עבר (ופרסה לא הפריסה). התורה באה לציין שאם חיה כלשהי תתגלה בעתיד, או הייתה בעבר באחד מ"גלגוליה", ללא הפרסת פרסה, היא אסורה באכילה.