מספר הרב יואל טוביאס (רב שיכון ו' בבני ברק) על ניצול שואה אחד שעזב את התורה והמצוות. בא אלי (אל הרב) אותו אדם ושאל אותי על השואה, איך יכול להיות שאלוקים עשה דבר כזה? החזקתי את ידו ואמרתי לו: אני לא יודע. בכיתי איתו והוא בכה איתי. ישבנו כמה דקות בבכי. מאז התחיל אותו אדם להגיע בשבתות לבית הכנסת (את הסיפור שמעתי מהרב יהודה מלמד). 

לפעמים פוגשים או שומעים על דבר נורא, סבל או צרה אחרת. קשה לעכל. במקום התגובה האינטואיטיבית המיידית, להדחיק או לטפל בדבר, פשוט תשתוק. שתיקה של כאב, שתיקה של חוסר אונים, שמבטאת: 'זה גדול עלי'. כמה קשה לאדם להיות במצב של חוסר אונים, חוסר שליטה. הרב דב זינגר מספר על תלמיד שלו שאחיו הגדול נהרג. כל המנחמים אמרו לו: עכשיו אתה הגדול בבית, תהיה חזק, תהיה חזק. אמר לו הרב: 'תהיה חלש, תהיה חלש. אם תדע להיות חלש ולכאוב, אח"כ תהיה חזק'.

מלבד שזהו הדבר הנכון והאמיתי, עוד אומרים לנו חז"ל ששכרו בצידו.

במעשה נדב ואביהוא אנו פוגשים את תגובת אהרון "וידום אהרון". אומר רש"י (על פי הגמרא בזבחים) שתק וקיבל שכר. ומה שכר קיבל, שנתייחד עימו הדיבור (פרשת איסור שתויי יין נאמרה לו ישירות ולא אל משה שיאמר לו). אין זה פרס בעלמא אלא תוצאה ממש משתיקתו. מי שיודע את ערכו ומקומו ושותק כשצריך במקום לדבר, הוא מקבל עומק חדש לחיים, הקפת עולם חדשה. אצל אהרון, הוא זכה אף לחכמה ברובד חדש, דיבור ה' שמתגלה אליו ומתייחד איתו (בדומה לזה, "קבלת הייסורים" היא אחד הדברים שהתורה נקנית בהם. אבות פרק ו).

לא רק כאשר אנו שומעים על רצח ח"ו, אלא על כל צרה וצער, שלנו או של זולתנו, נאמץ לעצמנו תחילה את התנועה של "וידום אהרון". ע"י הספיגה והקבלה של הדברים, ניבנה מחדש.