בס"ד

קרוב לודאי שאצל בני אדם שאינם שומרים תורה ומצוות, ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה הן המטרות העיקריות אליהן הם שואפים להגיע כל חייהם, ובשונה מהם בקרב יראי ד' הצדיקים ששומרים תורה ומצוות המטרות הראשיות הן לעשות את רצון בוראם באהבה, לשמח את קונם בכל הזדמנות אפשרית, לעשות נחת רוח ליוצרם בכל זמן, מקום ומצב, ולעבוד את ד' יתברך לשמה ולא מתוך תועלתנות אישית פסולה, כאשר ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אצלם לעומת זאת הם לא המטרה העיקרית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם, שמתאפינת בצורת חיים קדושה וטהורה שמלאה בתורה, מצוות, יראת שמים, תיקון המידות, התגברות על נסיונות ועל היצר הרע, גמילות חסדים ומעשים טובים. אלו הן מתנות חשובות ויקרות שרק הקב"ה יכול להעניק להם אותן בצורתן האמיתית והטהורה בזכות האמונה, האהבה, המסירות, הנאמנות והדבקות שלהם בו יתברך, בשונה מהציורים השקריים ותעתועי השוא איתם היצר הרע מוליך אנשים רבים שולל כשהוא מוכר להם שמחה מזויפת ועונג טמא ולא מספר להם על המחיר הכבד שיצטרכו לשלם הן בעוה"ז והן בעוה"ב על כך שהם לא עמדו בנסיון אלא נפלו בפח.

וחשבתי לציין עובדה חשובה ומענינת מאוד בהשואה בין שני הצדדים. אם תשאלו חוזרים בתשובה שעשו את התהליך בצורה נכונה ותקינה תחת הדרכה של רב, ומכירים היטב את שני הצדדים של המטבע, כולם בלי יוצא מן הכלל ישמחו להצהיר בפניכם בבטחון גמור שרמות ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אליהן הם הגיעו לאחר שחזרו בתשובה הן הרבה יותר גבוהות לאין ערוך בהשואה לעולם השקרי בו היו, אע"פ שכאן זאת לא מטרתם הראשית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם ולפני שחזרו בתשובה זאת היתה מטרתם העיקרית, ולא זאת בלבד אלא שהם מרגישים שהפעם זה בא ממקום טהור וקדוש כשההארה מכל חויה רוחנית ממשיכה ללות אותם ולהאיר את לבם במשך כל ימי השבוע, וכעת כשנכנסו האור, האמת והטהרה לחייהם, השקר נחשף יחד עם החושך והטומאה וכל דבר קיבל את היחס הראוי והנכון, הם מרגישים עד כמה כל מקורות השמחה שלהם מהעבר היו מדומים, שקריים וטמאים. ואף התחושות שמתלוות לבילויים האסורים, ההנאות הבזויות והעבירות שהם עשו הן של ריקנות, דכאון, עצבות, החמצה וחיפוש עצמי, כשהשמחה המזויפת נעלמה מיד בתום הריגוש האסור.

ההסבר הפשוט לכך הוא שכאשר אדם מגדיר את השמחה כתכלית הוא למעשה שם את עצמו במרכז העולם ומרוכז כל כולו רק בו, ולעומתו אדם שעובד את ד' יתברך מחובר למי שאמר והיה העולם, מקור כל הכוחות כולם, שברא את כל הבריאה כולה ושולט עליה, ולא דומה אדם שכל מציאות חייו סובבת סביבו שחייו סופיים, מוגבלים וכפופים לחוקי הטבע לאדם שמחובר ודבק בבורא עולם ומתוך כך כל מציאות חייו היא אינסופית, בלתי מוגבלת ומעל לטבע.

אין סיכוי שמלך מלכי המלכים יחסיר מאדם שקשור אליו והולך בדרכו דבר מה אלא יעניק כל מה שהוא צריך הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית כדי להשלים את השליחות לשמה נשלחה נשמתו לבצע על הצד הטוב ביותר.

חשוב לדעת שהמקור לשמחה שהאדם מרגיש הוא מנשמתו האלוקית כשהיא מהוה מדד מדויק עד כמה אותו אדם עושה את רצון ד', הולך בדרכו יתברך, ומזכה את נשמתו לקרבת אלוקים בעיקר באמצעות התורה והמצוות שהן הדרך העליונה ביותר להתקרב לבורא עולם, להתענג על ד' יתברך וליהנות מזיו שכינתו. שהרי עור, בשר ועצמות לא יכולים להרגיש שמחה, עונג וכל רגש עצמתי או תחושה רוחנית אחרת אלא רק הנשמה הנצחית ש-ד' יתברך נפח באפינו. בואו ניתן לה למשול בנפש הבהמית ולא להיפך, יותר מכל דבר אחר זה מה שיעשה לנו הכי טוב הן לגוף והן לנשמה, לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז. בהצלחה!