"וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים" (בראשית כב,ג). 'רַבִּי בַּנָּאָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם, אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה", וּכְתִיב "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"' (מכילתא מסכתא דויהי ג' [שמות יד,כב]). מדוע בזכות שאברהם בקע עצי עולה נבקע הים, מה הקשר בין שניהם? מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר בשם הרב זצ"ל [וכן במהר"ל] (ב'הגלות והגאולה' עמ' 202-201) שבמעשה בקיעת העצים מתגלה הכוח העל טבעי של אהבת ה' שיש באברהם (וזה גם גנוז בבניו), והוא המקור כח העל טבעי של קריעת הים. אולי אפשר להוסיף שאברהם יוצא לעקידה ובוקע את העצים וזה מראה את זריזותו לעשיית המצוה, אולם יש עוד דבר שמראה את זריזותו שזהו חבישת החמור בעצמו. נראה ששני הדברים קשורים זה בזה, שהחמור קשור לשליחות הצדיקים, ולכן הוא גם החמור שעליו המשיח שיתקן את העולם: 'וחבש את החמור, הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות, שנ' "וישכם אברהם בבקר", הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ' "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור", הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ' "עני ורוכב על החמור"' (פרקי דר"א לא). שהחמור הזה מסמל את תיקון העולם, ולכן נברא כבר בבריאה. לכן בו נגאלו ממצרים ובו יגאל העולם. ממילא גם מה שאברהם הולך עם החמור זה קשור לזה, שבא לתקן את העולם. לתקן את החומר. ממילא כמו שלפני שיצא לדרך ביקע עצי עולה, כך גם בדרך למתן תורה שקשור לתיקון העולם (שהעולם היה ראוי ליתקן אז, כמו שמובן מהגמ' בע"ז ה,א) קודם המצרים טובעים בבקיעת הים, כנגד בקיעת עצי העולה שקשור לתיקון העולם ונעשה בתחילת הדרך לשם (שחבש את חמורו ואח”כ בקע עצי עולה). נראה אף יותר מזה, אברהם בא לתקן בזה את העולם, לחבר בין העולם לקדושה העליונה ע"י העלאת יצחק לקרבן עולה. לכן הוא בוקע עצי עולה, כנגד עץ הדעת, שבא לשבור את כוח עץ הדעת, כדי לתקן את העולם כולו חזרה לקדושה. בגן עדן השכינה היתה גלויה לאדם, לכן גם בקריעת ים סוף שקשורה למעשה אברהם שמחבר לקודם החטא, היה גילוי שכינה גדול: '"זֶה אֵ'לִי". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל?' וכו' (מכילתא מסכתא דשירה ג [שמות טו,ב]). בעוה"ז השכינה נסתרת ומכוסה, שלא כגן עדן, לכן בגן עדן אדם ידע את מעלת ה', ואילו בעולם זה נסתר. בקריעת ים סוף כולם ראו את שכינת ה', וראו בעין שה' הוא שברא את העולם, שהוא שאמר למים להיות נוזלים, שלכן בקריעת ים סוף בדבר ה' השתנו המים ונעשו למוצק: "וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים" (שמות טו,ח). ממילא במה שאברהם בקע את עצי העולה, כדי לתקן את העולם לגילוי שכינה, שמתגלה אז שה' ברא את העולם והוא האלקים שהכל שלו, דבר זה התגלה בקריעת ים סוף, בעקבות מעשה אברהם. אולי זה רמוז במדרש: 'רבי מאיר אומר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אין ישראל צריכין להתפלל לפני, ומה אם אדם הראשון שהיה יחידי עשיתי יבשה בשבילו, שנאמר (בראשית א, ט) "יקוו המים מתחת השמים", בשביל עדה קדושה שעתידה לומר לפני (שמות טו, ב) "זה א'לי ואנוהו" על אחת כמה וכמה. רבי בניא אומר: בזכות אברהם אני בוקע להם את הים, בעבור מה שעשה, שנאמר (בראשית כב, ג) "ויבקע עצי עלה", ואומר (שמות יד, כא) "ויבקעו המים"' (שמו"ר כא,ח). שאולי ר"מ ור"ב אומרים את שני הצדדים, שבזכות שאברהם בקע את עצי העולה, זכו לקריעת ים סוף, וזה קשור לבריאת האדם, שיעודו היה להכיר את מעשה ה' שברא את העולם ולעבדו, שלכן בשבילו נברא העולם, ועכשיו משתנה בים כדי להכיר את ה' שברא את העולם ולעבדו. אולי עוד אפשר, שבקריעת ים סוף היה קטרוג: '"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים לוֹמַר: בְּנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִין בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם?' (מכילתא מסכתא דויהי ו [שמות יד,כז]). לכן היה צריך כנגד זה להוכיח שבנ"י במהותם קשורים לקדושה ולא לע"ז. לכן כנגד זה הובאה העקידה, שזה ההיפך הגמור מעשיית ע"ז, ומעשה אבות סימן לבנים, ולכן זה מראה שגם בבנ"י יש את העניין הזה. ובמיוחד ראוי לחבר בהקשר לבקיעה, כדי להדגיש את העניין של הבקיעה שיש בשניהם, כדי לחברם בשלמות. בנוסף, במעשה העקידה זה היה נראה כאילו ההיפך הגמור ממה שאברהם תמיד יצא נגד הע"ז, שהע"ז ברברית, שהורגים את ילדיהם באכזריות, שלא כה' שרחמיו על כל מעשיו, והנה הוא בעצמו הולך לשחוט את בנו, שזה נראה כעין ע"ז. כך בא ה' ואומר למלאכים, אמנם בנ"י נראים כעובדי ע"ז, אבל זה לא הם האמיתים, אלא בנ”י דבוקים בה' (שלכן הולכים לקבל תורה: 'וּמִי גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל? "מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". "מִימִינָם", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִימִינָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דְּבָרִים לג,ב) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ"' וכו'), כמו שהעקידה אינה ע"ז, אלא לה'. לכן הודגש דווקא בקיעת העצים, שזה היה החלק שהיה גלוי לכל אדם (שלא כעקידה עצמה שלא היה שם אדם ביחד איתם, וכן בשאר הדברים אין שום דבר שמראה שהולך להקריב, למעט מה שבקע "עצי עלה”, שבזה ראו כולם שהולך להקריב [אמנם לא ידעו שהולך להקריב את בנו, אבל בזה היה גילוי שיש כאן קרבן]) לכן בזה יש קשר לגילוי של כעין ע"ז, כדי לאפשר את קריעת הים אע"פ שהם עובדי ע"ז.